פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1920/21
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
עאיד חליל
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
(השופט העמית א' טל) אשר ניתנה ביום 17.2.2021 בעת"א 58732-12-20
בשם המבקש:
עו"ד תמיר בלנק
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט העמית א' טל ), אשר ניתנה ביום 17.2.2021 בעת"א 58732-12-20, ואשר בגדרה נדחתה עתירת המבקש על החלטת המשיב שלא לאפשר למבקש לשוחח עם בני משפחתו באמצעות טלפון.
הרקע לבקשה
2.
המבקש, בן 55, תושב השטחים במקור, שב לבית הסוהר לאחר ששוחרר במסגרת "עסקת שליט", וכעת הוא מרצה עונש מאסר עולם ומסווג כאסיר ביטחוני. ביום 23.11.2020 אושפז המבקש בבית החולים ברזילי לצורך צנתור, ולאחר מכן הועבר לבית החולים סורוקה לצורך ניתוח מעקפים שהתבצע ביום 29.11.2020. ביום 16.12.2020 ניסה עורך דין מטעם ארגון "אלדמיר" לבקר את המבקש, אולם נמסר לו כי הלה נמצא בבידוד לאחר שהיה במגע עם חולה מאומת לנגיף הקורונה. בשל משבר הקורונה ותקנות שעת חירום (מניעת כניסת מבקרים ועורכי דין למקומות מעצר ובתי הסוהר), התש"ף-2020, אשר הותקנו בעקבותיו, המבקש לא זכה לביקורים מאז חודש פברואר 2020.
3.
כעולה מן הבקשה, לצורך יצירת קשר עם המבקש, פנתה משפחתו למשיב באמצעות עמותת "רופאים לזכויות אדם" (להלן: רל"א ). בקשתה של רל"א מיום 27.11.2020 לבית החולים סורוקה כי הצוות המטפל יצור קשר עם משפחת המבקש ויעדכן במצבו לא נענתה. ביום 29.11.2020, פנתה אשתו של המבקש למשרדי הצלב האדום באזור טול-כרם, על מנת שיעזרו לה לקבל עדכון אודות מצבו הרפואי. פנייתה זו העלתה חרס לאחר שנמסר לה כי בידי הצלב האדום אין את המידע המבוקש. ביום 7.12.2020, לאחר שנודע כי המבקש שוחרר מאשפוז ושב למאסרו מאחורי סורג ובריח, פנתה רל"א לקצין האסירים וביקשה לאפשר למבקש לשוחח עם אשתו. פנייה זו לא נענתה.
4.
ביום 28.12.2020, בהיעדר מענה לפניות כאמור, הגיש המבקש עתירת אסיר במסגרתה ביקש לאפשר לו לשוחח בטלפון עם בני משפחתו. ביום 31.12.2020 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיב לפיה טרם ניתנה החלטה בעניינו של המבקש וטענותיו באשר למצבו הרפואי נבחנות על ידי הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ).
5.
ביום 4.1.2021 הגיש המשיב כתב תשובה לעתירת האסיר. בכתב התשובה נטען כי סגן מפקד מחוז מרכז החליט לדחות את בקשתו של המבקש, בהתאם לפקודת הנציבות 03.02.00 שעניינה "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: הפקודה ) וכן בהתאם לפקודת הנציבות 04.36.00 שעניינה "קשר טלפוני עם אסירים". נטען כי קיומו של קשר טלפוני, בפרט עת עסקינן באסיר בטחוני, הינו בבחינת טובת הנאה שהענקתה לאסיר כפופה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים. המשיב הדגיש כי לפי סעיף 1(ב) לפקודה, נקודת המוצא היא כי קיים חשש ממשי לפגיעה בביטחון המדינה מקיום קשר בלתי מפוקח של אסירים ביטחוניים עם החוץ. כמו כן, נטען כי סעיף 19(א) לפקודה קובע כי ככלל, לא יתאפשר קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים, למעט במקרים אשר מנויים בסעיפים 19(ב) ו-19(ג) לפקודה, הקובעים כדלהלן:
"ב. על אף האמור בסעיף קטן א' מפקד בית הסוהר רשאי לאשר שיחת טלפון לאסיר, שאינו עומד בתנאי סעיף 4 ב. בפקודה זו, רק במקרים ההומניטאריים הבאים: פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה, מחלה סופנית של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, חתונה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה.
ג.מפקד המחוז רשאי לאשר מנימוקים שיירשמו, שיחת טלפון לאסיר גם במקרים הומניטאריים מיוחדים אחרים, בשים לב לבקשת האסיר . "
6.
המשיב טען כי עניינו של המבקש אינו נכנס בגדר החריגים המנויים בסעיף 19(ב) לפקודה. עוד נטען, כי לאחר בחינת נסיבותיו של המבקש, אשר סווג כבכיר חמאס והיה מעורב במהלכים מטעמו של ארגון זה, לרבות הובלת שביתות רעב ומחאות שונות, הוחלט שלא לאפשר לו לקיים את שיחת הטלפון מכוחו של סעיף 19(ג) לפקודה. כמו כן, נטען כי יש לדחות את בקשתו אף מטעמי שוויון בינו לבין אסירים ביטחוניים אחרים אשר אינם זכאים לשיחות טלפון. המשיב ציין בכתב התשובה כי העתירה הועברה לעיונו של שירות הביטחון הכללי אשר הודיע כי אינו מתנגד לעריכת שיחת הטלפון המבוקשת.
7.
ביום 9.1.2021 הגיש המבקש בקשה נוספת לאפשר לו לשוחח עם בני משפחתו, וזאת לנוכח אי-התנגדות שירות הביטחון הכללי.
ביום 17.2.2021 התקיים דיון בעתירתו של המבקש, ולאחריו, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט העמית א' טל ) את עתירתו של המבקש. בית המשפט ציין כי איננו מתעלם ממצבו הרפואי של המבקש ומהסכמת גורמי הביטחון לאפשר לו לקיים את שיחת הטלפון, ואולם, סגן מפקד מחוז מרכז היה מוסמך לשקול את נסיבות המקרה ולהחליט כפי שהחליט. עוד ציין בית המשפט כי חלה הטבה במצבו הרפואי של המבקש וכי בני משפחתו מקבלים ויוכלו להמשיך ולקבל עדכונים אודותיו מרופאי הכלא שבו המבקש שוהה. לסיום, הביע בית המשפט את תקוותו כי כאשר יתאפשרו ביקורי אסירים, שב"ס ייקח בחשבון את מצבו הרפואי של המבקש וישקול את המשך הביקורים אצלו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
8.
המבקש טוען כי לבקשתו יש השלכות משפטיות כלליות. לדבריו, בקשה זו מעלה לדיון שאלת רוחב בדבר אופן יישומו והפעלתו של שיקול הדעת ההומניטרי הנתון בידי המשיב בכל הקשור למתן הטבה בדמותו של קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים, מקום שגורמי הביטחון אינם מתנגדים לקיומו של קשר כזה. נטען כי הפסיקה טרם נדרשה לאפשרות להטיל מגבלות על קשר טלפוני בהיעדר טעם ביטחוני לשלילתו.
9.
המבקש מוסיף וטוען כי בקשתו מציפה כמה סוגיות רוחב, וביניהן: הבהרת גבולותיה של סמכות המשיב לאפשר שיחות טלפון לאסירים ביטחוניים; הבניית שיקול-הדעת ההומניטארי של המשיב; הסדרת לוחות זמנים סבירים לטיפול בבקשות בכגון דא; וקביעת חובת הנמקה מטעם המשיב בעת הפעלת סמכותו לפי סעיף 19(ג) לפקודה. לטענת המבקש, החלטתו של בית משפט קמא אינה קובעת שום הנחיה בדבר הפעלת שיקול-הדעת של המשיב בסוגיות אלו, וחלל זה מוטל עלינו למלא.
10.
המבקש מוסיף וטוען כי בית משפט קמא שגה בקבעו כי בני משפחתו יכולים לקבל עדכון אודותיו באמצעות רופאי הכלא – זאת, בהיעדר עיגון לכך במציאות או בנהלים. המבקש מוסיף וטוען כי לנוכח מחלתו הקשה ובשים לב לכך שלא זכה לקבל ביקורים למעלה משנה, שגה בית משפט קמא בהחליטו כי לא מתקיימים טעמים הומניטריים אשר יצדיקו מתן אפשרות למבקש לקיים קשר טלפוני עם בני משפחתו.
דיון והכרעה
11.
הפעלת שיקול-דעת הומניטרי על ידי המשיב בהחליטו אם לתת היתר לשיחת טלפון של אסיר בטחוני נטועה בפרטיו של כל מקרה ספציפי ואינה יוצרת תקדים. כל מקרה ונסיבותיו. בקשת-רשות-ערעור שלפניי איננה בגדר חריג, היא נסובה על עניינו הפרטיקולרי של המבקש; אינה מעוררת שום שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית; ולפיכך, דינה להידחות בהתאם להלכת וייל שנמצאת עמנו מזה שנים רבות (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)).
12.
באשר להעברת מידע אודות מצבו של המבקש למשפחתו – חזקה על המשיב שיקיים את הבטחתו ושהמידע הדרוש יועבר כמובטח, כל אימת שהעברתו אינה אסורה על פי דין.
13.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"א בניסן התשפ"א (24.3.2021).
ש ו פ ט