רע"ב 1936/15 מועתז הייב נ. מדינת ישראל

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 5611-12-14, כב' השופט א' קולה ), במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לצאת לחופשות (להלן: ההחלטה ).

1.

המבקש מרצה עונש של 12 שנות מאסר בגין הריגת דודתו ופציעת בת דודתו. שירות בתי הסוהר סרב לבקשתו לצאת לחופשות, בטענה כי בהתאם לעבירות שבהן הורשע מסווג המבקש כאסיר אלמ"ב ומשכך נדרשת חוות דעת של ועדת אלמ"ב בעניינו. זו אכן ניתנה, ולפיה המליצה הוועדה שלא לאפשר לו יציאה לחופשה בשל מסוכנותו. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי, ועתירתו נדחתה.

בהחלטה נקבע כי חלק מטענות המבקש – כגון טענתו כנגד סיווגו כאסיר אלמ"ב וטענת ההפליה בינו לבין אחיו לעניין היציאה לחופשות – כבר הוכרעו בהחלטה קודמת (עת"א 64342-11-13, כב' השופט י' אברהם . להלן: ההחלטה הקודמת ). עוד נקבע בהחלטה כי הקביעה שהמבקש הרג את דודתו נקבעה בגזר דינו ואין זה ההליך הנכון לתקנה, וכי הרקע לעבירה הוא סכסוך משפחתי. בית המשפט קמא הוסיף כי שירות בתי הסוהר רשאי להסתייע בחוות דעתה של הוועדה גם אם לא ניתן היה להגדיר את המבקש כאסיר אלמ"ב, בהיות הוועדה גוף מקצועי המסוגל לבחון מסוכנות בנסיבות של סכסוך חמולות – כפי שהיה בנסיבות המקרה. בית המשפט קמא מצא כי נימוקי הוועדה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות הם סבירים ועניינם הדאגה לשלום הציבור. החלטה זו ביסס בית המשפט קמא גם על מידע חסוי שהועבר לעיונו וכן על מסמכים מהם כי הסולחה בין החמולות לא הושלמה. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

לטענת המבקש, סיווגו כאסיר אלמ"ב הוא מוטעה: אין מדובר בדודתו אלא בדודתו של אביו, והרקע לעבירה היה סכסוך תעסוקתי. עוד טוען המבקש כי התנגדות המשיב ליציאתו לחופשות מתבססת באופן שגוי אך ורק על המלצת הוועדה, בעוד שגורמי הטיפול אצל המשיב ממליצים על יציאתו לחופשה לנוכח התנהגותו החיובית. עוד ציין העותר כי מאז העתירה הראשונה (מושא ההחלטה הקודמת) כבר סיים פעמיים את הקורס לשליטה בכעסים וכן בקורסים נוספים.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן ההחלטה אינה חורגת מעניינו האישי של המבקש. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. המשיב הדגיש כי יציאת אסיר לחופשות אינה זכות הקנויה לו, ובייחוד כאשר מדובר באסיר – כמבקש כאן – המסווג לקטגוריה א' בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר

לעניין חופשות ("אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה"). המשיב הפנה לעמדת הוועדה שלפיה מסוכנותו של המבקש עודנה גבוהה והוא זקוק להעמקה נוספת בהליך הטיפולי. עוד הוסיף המשיב כי על מנת שתיסתר חזקת המסוכנות באופן שיאפשר את שינוי הסיווג שלו וכפועל יוצא את יציאתו לחופשות, נדרשת חוות דעת של הוועדה התומכת בכך – וכזו אין בנמצא. לתגובתו לבקשה צירף המשיב חומר חסוי בעניינו של המבקש.

3.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובחומר שצורף להן – הנני סבור כי דין הבקשה להידחות. הרשויות המוסמכות מחויבות להפעיל שיקול דעת בנדון. לשם כך הן רשאיות להסתייע בגורמים המקצועיים – בענייננו, ועדת אלמ"ב. כידוע, "הערכה מקצועית לגבי מסוכנות אסיר, הנשענת על מכלול נתונים, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה. אנו לא נתערב בהחלטה כזו אלא אם התרחשה סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר" (רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שירות בתי הסוהר (2.9.2004)). בענייננו, בית המשפט קמא עיין הן בחלק הגלוי של חוות הדעת של הוועדה והן בחלק החסוי שלה, ולאחר עיון זה הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב. אף אני עיינתי בחומר זה, לרבות החומר החסוי – ולא מצאתי כי החלטת הוועדה בעניין המבקש חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות.

באשר לטענה בדבר פרטי המקרה, קרבת המנוחה למבקש והרקע לעבירה – הנתונים מופיעים בגזר הדין ואלה היוו את הבסיס למסקנת הוועדה.

לנוכח מסקנות אלו, יצוין כי עסקינן בערעור ברשות. המקרה, על נסיבותיו והיקפו, אינו מצדיק מתן רשות, וזאת במיוחד לאחר בחינת הנסיבות הקונקרטיות כאמור לעיל.

יצוין כי אין בתוצאה אליה הגעתי כדי לסתום את הגולל על האפשרות של המבקש לצאת לחופשות. כעולה מתגובת המשיב, בשבועות הקרובים צפויה להתכנס ועדת אלמ"ב על מנת לדון בשינוי הקטגוריה אליה מסווג המבקש. כפי שציין בית המשפט קמא, ככל שישונה סיווג המבקש יוכל לפנות שוב בבקשה לצאת לחופשה.

4.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.