רע"ב 1937/10 פלוני נ. שב"ס

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 9.3.2010 (כב' סגן הנשיאה א' טל), לפיה נדחתה עתירתו של המבקש לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחיו המיועדת להיערך הערב.

1.

המבקש מרצה מאז יום 20.7.2009 עונש מאסר בן 15 חודשים, אשר נגזר עליו בגין עבירות של הצתה ואיומים. בעבר הורשע המבקש בעבירת אלימות במשפחה (כלפי אח אחר). במועד שלא הוברר מטיעוני הצדדים פנה המבקש לשירות בתי הסוהר בבקשה לצאת לחופשה מטעמים מיוחדים לרגל חתונת אחיו. בקשה זו לא נענתה מן הטעם שהמבקש הורשע כאמור בעבר בעבירת אלימות במשפחה ולא ניתנה בעניינו המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה (להלן: הוועדה ), כנדרש בפקודת הנציבות 04.40.00 בדבר חופשות אסירים (להלן: הפקודה ). אי לכך הגיש המבקש ביום 7.3.2010 עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בה ביקש כי יתאפשר לו לצאת לחתונת אחיו. בהחלטתו מיום 9.3.2010 דחה בית משפט קמא (כב' סגן הנשיאה א' טל) את העתירה וקבע כי בניגוד לטענת המבקש, נדרשת המלצת הוועדה לא רק לצורך יציאה לחופשה רגילה אלא גם לצורך חופשה מטעמים מיוחדים כגון זו שנתבקשה במקרה דנן. עוד קבע בית המשפט כי לא נתקבלה המלצת הוועדה בעניינו של המבקש ואילו בדו"ח העובדת הסוציאלית של שירות בתי הסוהר מיום 8.3.2010 שהוכן בעניינו נקבע כי קיימת רמת מסוכנות גבוהה להישנות אלימות מצד המבקש וכי אין זה מומלץ לאשר לו חופשות או שחרור מוקדם. על כן סבר בית המשפט כי דין העתירה להידחות.

2.

בבקשה שבפניי שב המבקש וטוען כי על פי פרשנותו להוראות הפקודה, חוות דעתה של הוועדה נדרשת כתנאי מקדים רק לצורך אישור חופשה רגילה ולא לצורך חופשה מטעמים מיוחדים (המוסדרת בפרק אחר בפקודה מזה העוסק בחופשות רגילות) – דוגמת זו שאליה הוא מבקש לצאת לרגל חתונת אחיו. לטענתו, כל פירוש אחר מרוקן מתוכן את הוראות הפקודה בעניין יציאה לחופשות מיוחדות כיוון שכל הכרעה בבקשה בהולה לחופשה מטעמים מיוחדים, כגון לוויה, תיאלץ להמתין חודשים רבים עד שתתקבל המלצת הוועדה, ובכך תתייתר. בנוסף מדגיש המבקש כי מאסרו הנוכחי אינו בגין עבירות של אלימות במשפחה וכי המתלונן בעבירת האלימות במשפחה בה הורשע המבקש בעבר תומך אף הוא בבקשתו ליציאה לחופשה.

3.

המשיב, מצדו, טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף באשר היא עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מגלה שאלה משפטית עקרונית או כזו שיש לה חשיבות כללית. לגופו של עניין טוען המשיב כי למבקש אין זכות קנויה לצאת לחופשה בהיותו אסיר והיא מדגישה כי בהחלטה האם לאפשר לאסיר לצאת לחופשה יש לערוך איזון בין רצונו של האסיר לבין אינטרסים אחרים ובהם הצורך בהגנה על שלום הציבור. המשיב מבהיר כי בהתאם להוראות הפקודה ונוכח עברו הפלילי של המבקש מותנית יציאתו לחופשה בהמלצת הוועדה, שלא ניתנה בענייננו וכי טענת המבקש כאילו לצורך חופשה מיוחדת אין ההמלצה נדרשת, נוגדת את הוראות הפקודה ואת תכליתה ואין לקבלה. המשיב מציין כי הוועדה היא הגורם המומחה האמור להניח בפניו תשתית עובדתית בנוגע למסוכנותו של האסיר וכי במקרה דנן טרם נתנה הוועדה את המלצתה משום שלא כל גורמי הרווחה הרלוונטיים השיבו עד כה לפניותיו של המשיב בעניינו של המבקש.

4.

דין הבקשה להידחות. המבקש לא הבהיר בבקשתו מתי פנה אל המשיב לראשונה בעניין החופשה המיוחדת שנתבקשה ומדוע הגיש עתירה בעניין זה רק שלושה ימים לפני מועד החתונה. משכך, אינני סבורה כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית כללית החורגת מגדר עניינו הפרטני של המבקש ודי בכך על מנת לדחותה. מעבר לדרוש אציין כי בכל הנוגע ליציאתו לחופשה של מי שהורשע בעבירת אלימות במשפחה קובע סעיף 4(א) לפרק ו' לפקודה כי "לא תאושר חופשה של אסיר שנידון או שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה או שיש לגביו חשד כי עבר עבירה כאמור, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה...". המונח "חופשה" שבו נוקט הסעיף אינו מוציא מכלל זה חופשה מיוחדת ולכאורה נוכח התכלית שאותה מבקש הסעיף להשיג – שמירה על בטחון הציבור בכלל ומשפחת האסיר בפרט - נראה כי ככלל אין מקום להבחין בין סוגי החופשות לעניין זה. יחד עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות כי במקרים בהולים ובלתי צפויים שלגביהם תתבקש החופשה – והמקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלה - ימצא המשיב דרך לקצר את תהליך קבלת המלצתה של הוועדה. במקרה דנן טרם נתקבלה המלצת הוועדה אך נתקבלה חוות-דעת עדכנית של העובדת הסוציאלית המצביעה על רמת מסוכנות גבוהה להישנות אלימות מצד המשיב, וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

סמוך לפני שחרור החלטה זו נתקבלה תגובה מטעם המבקש לתגובת המשיב ממנה עולה כי פנה לראשונה אל המשיב בעניין היציאה לחתונה רק ביום 28.2.2010 ועוד עולה מן האמור באותה תגובה כי הועדה החלה בבדיקת מסוכנותו עוד קודם לאותה פניה ובלא קשר אליה. נוכח האמור לעיל לא ראיתי מקום לשנות מן ההחלטה גם לאחר עיון בתגובה הנוספת שהוגשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.