רע"ב 1946/15 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 9719-02-15, כב' השופט ג' גדעון ), במסגרתה נדחתה עתירת המבקש להורות לוועדה המחוזית לאלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב ) שלא לדון בעניינו של המבקש וילדיו, ולחלופין להתערב בהחלטות ועדת אלמ"ב על דרך הקביעה כי השיקול של הכחשת העבירה על ידי המבקש לא יישקל עוד.

1.

המבקש הינו אסיר המרצה, החל מיום 7.5.2000, עונש מאסר עולם בלתי קצוב בגין הרשעתו ברצח אשתו. ערעור על ההרשעה נדחה על ידי בית משפט זה, וכך גם בקשתו לעריכת משפט חוזר. המבקש מכחיש כי ביצע את העבירה ודבק בגרסה לפיה אשתו המנוחה שלחה יד בנפשה. לנוכח אופי העבירה בה הורשע, סווג המבקש כאסיר אלימות במשפחה, כך שכל החלטה בעניין הוצאתו לחופשה מותנית בקבלת חוות דעת מטעם ועדת אלמ"ב. כמו כן, בהתאם לפקודת הנציבות שעניינה "חופשות אסירים", סווג המבקש לקטגוריה א' לעניין יציאה לחופשות – "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה", אלא מטעמים מיוחדים.

במהלך מאסרו הגיש המבקש בקשות רבות לצאת לחופשות, שנדחו על ידי ועדת אלמ"ב. עתירות וערעורים שהגיש על החלטותיה נדחו ברובם. במסגרת העתירה מושא הבקשה דנן, העלה המבקש טענות שונות וכלליות כנגד התנהלות והמלצות ועדת אלמ"ב בעניינו. בתום דיון שהתקיים בפניו, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. מכאן הבקשה.

2.

לטענת המבקש, ועדת אלמ"ב שמה לנגד עיניה שיקול בלעדי ומכריע שעניינו הכחשת העבירה, וממנה היא מסיקה – בטעות – אודות מסוכנותו. עוד נטען כי הוועדה לא הביאה בחשבון את עמדת קורבנות העבירה – לרבות ילדי המבקש – חרף החלטות שיפוטיות קודמות, גם של בית משפט זה. המבקש הוסיף כי לא ניתנה לו זכות טיעון וכי הוועדה פועלת בחוסר אובייקטיביות ומונעת משיקולים זרים.

המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה, הן על הסף והן לגופה. על הסף – נטען כי רשות ערעור על עתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, וכי המבקש אינו תוקף החלטה פרטנית שהתקבלה בעניינו, אלא את שיקול דעתה המקצועי של ועדת אלמ"ב. לגופם של דברים, טוען המשיב כי אין עילה משפטית להתערבות בפעולת הוועדה, שהיא הגוף המקצועי המוסמך לדון בעניינו של המבקש. החלטותיה לעניין מסוכנות המבקש מתבססות, באופן לגיטימי על פי הדין, על הכחשת העבירה ואי לקיחת אחריות, כמו גם על שיקולים נוספים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עולה כי המבקש אינו משיג על החלטה מסוימת שניתנה על ידי ועדת אלמ"ב בעניינו, אלא על "הלך רוח" או התנהלות כללית המאפיינת את החלטותיה – לשיטתו. במובן זה, עתירתו בפני בית המשפט המחוזי ובקשתו בפניי הן כלליות וכוללניות מדי. יצוין, כי המבקש ערער בעבר על החלטות קונקרטיות שניתנו בעניינו. היו מקרים שערעורו התקבל (ראו, למשל, רע"ב 3556/15 – החלטה שאפשרה למבקש לצאת לחופשה לתחרות ריצה של בנו). במקרים אחרים, ערעורו נדחה ומדובר בהחלטות חלוטות. ככל שלא השיג על החלטה מסוימת – אך מובן הוא שאין להידרש אליה במסגרת בקשה זו.

באורח כללי, נוסיף אלה: לנוכח סיווגו של המבקש ואופי העבירה בה הורשע, ועדת אלמ"ב היא הגורם המקצועי המוסמך לדון בעניינו. מעיון בחומר שהוגש עולה כי הוועדה שקלה את השיקולים הרלוונטיים, וכי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה המסקנה בדבר מסוכנות המבקש לא התקבלה בחוסר סבירות, בשרירותיות או ממניעים זרים. עמדתם של ילדי המבקש הובאה בפני ועדת אלמ"ב, גם אם לא במישרין, ונלקחה בחשבון. כך גם הכחשת המבקש את העבירה בה הורשע. גם אם יש מורכבות בסוגיה, עמדת המבקש בנדון היא רלוונטית. יוזכר כי בפני הוועדה עומד נתון גמור לפיו המבקש הורשע ברצח אשתו. ערעורו ובקשתו לעריכת משפט חוזר נדחו בבית משפט זה. בנסיבות אלה, אי לקיחת אחריות יכול ואף ראוי להיכלל במכלול השיקולים שהוועדה שוקלת. בכל מקרה, ובניגוד לטענת המבקש, נראה כי כפירתו בעבירה לא הייתה השיקול הבלעדי עליו התבססו החלטות הוועדה השונות. כך, למשל, בעניינו של המבקש קיים חומר חסוי התומך, ככל הנראה, במסוכנותו. המבקש סירב להציגו בפני בית המשפט קמא, וכפי שציין האחרון – יש להניח כי בנסיבות אלה תוכן החומר תומך דווקא בעמדת המשיב.

4.

על רקע כל האמור, הבקשה נדחית.