רע"ב 1954/06 עומרי סולש נ. שרות בתי הסוהר

ענינה של הבקשה שבפני באופן בו ישא המבקש ב-47 הימים שנותרו עד לתום ריצוי עונש המאסר שנגזר לו. הוא החל בריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, אך זמן לא רב לאחר מכן נעצר בחשד לביצוען של עבירות סמים, והובא לשימוע בפני הממונה על עבודות השירות. תחילה סרב למסור בדיקת שתן, ומשנתרצה לבסוף, נמצאו בגופו שרידי סם מסוג חשיש. הממונה הורה אפוא על הפסקה מינהלית של עבודות השירות, לאמור – המשך ריצויו של העונש מאחורי סורג ובריח.

כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשבתו כבית-משפט לענינים מנהליים. עתירתו נדחתה (כבוד השופטת נ' אהד) לאחר שנקבע, כי אין זה ראוי שאדם יוסיף וירצה עונשו בעבודות שירות שעה שהוא נוטל סמים. מכאן הבקשה שבפני ליתן למבקש רשות לערער על הכרעתו של בית-משפט קמא, אותה תולה המבקש בנסיבותיו האישיות. הוא נותר, בתוך כך, נאמן לגרסתו כי לא השתמש בסם.

דין הבקשה להידחות באשר אין היא מעוררת, חרף נסיונו של בא-כוח המבקש להראות אחרת, שאלה כללית הדורשת ליבון בפני בית-משפט זה (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מעבר לדרוש אוסיף, כי אף לגופם של דברים מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי. ממי שהורשע בפלילים מצפה אתה, כי ירחיק עצמו מכל התנהגות הסוטה מדרך הישר, ולתכלית זו ממש מכוונת האפשרות לריצויו במקרים המתאימים של עונש המאסר מחוץ לכותלי בית-הכלא. יש להצר על האופן בו התגלגלו הדברים בענינו של המבקש אך דומה, כי אין לו להלין אלא על עצמו.

התוצאה היא, כי הבקשה נדחית על הסף.