רע"ב 1984/08 יונס מאהר נ. משטרת ישראל

הבקשה שלפנינו אינה מעלה טעם מספיק למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת. טענותיה של באת-כוח המבקש הועלו בנימוקי בקשת רשות הערעור אך לא הועלו בפני בית המשפט קמא ולא נידונו. טענות אלה הן משני סוגים. ראשית מבקשת באת-כוח המבקש כי נפסול את פקודת נציבות שירות בתי הסוהר המבחינה לצורך ביקורי אסירים בין אסירים ביטחוניים לאסירים פליליים, וקובעת כי אסירים ביטחוניים רשאים לקבל ביקורי קרובים מדרגה ראשונה בלבד ולא קרובים מדרגה שניה. סוג אחר של טענות הן טענות ערעוריות פרשניות אשר בגינן אין ניתנת רשות ערעור. אם צודקת באת-כוח המבקש בטענתה כי בית המשפט לעניינים מינהליים סירב לדון בטענה העקרונית – חוקיותה וסבירותה של ההוראה בפקודת הנציבות, הרי שטעה בכך, אולם מההחלטה והפרוטוקול עולה כי טענה זו לא נטענה באופן בו היא נטענת לפנינו. איננו דנים כערכאת ערעור בטענה כה מרכזית שכלל לא הובאה לבחינתה של הערכאה המבררת את ההליך. לגופן של הטענות בדבר סירוב לאשר ביקורים של קרובי משפחה מדרגה שניה, עולה מהחלטת בית המשפט קמא, כי המבקש נמנע מלפנות לשלטונות שירות בתי הסוהר לבקש ביקורים מסוג זה, בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי המבקש לא מיצה את הדרכים לקבלת מבוקשו, בטרם פנה לערכאות ועתירתו לביקורים טרם בשלה.

מטעמים אלה בקשת רשות הערעור נדחית.