פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2003/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אהרון חסין
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר שבע בעע"א 5935/08 שניתנה ביום 29.1.09
על-ידי השופט אליהו ביתן
בשם המבקש:
עו"ד משה סוחמי
בשם המשיב:
עו"ד נעמי בייט
החלטה
א.
המבקש, המרצה מאסר עולם בעבירת רצח, זכה (בעקבות החלטה בעתירת אסיר מיום 5.9.07) לביקורים מבנו היחיד ב-2008-2007. ואולם, ביקורים אלה הופסקו ביולי 2008, נוכח מידע מודיעיני שהעבירה המשטרה לשירות בתי הסוהר - והמבקש עתר לבית המשפט המחוזי. בעתירה נוספת טען המבקש גם נגד העברתו מבית הסוהר "איילון" שבמרכז לבית הסוהר "אשל" שבדרום.
ב.
בית המשפט קמא דן בעתירות כאחת, עיין בדו"חות מודיעין, וציין בהחלטה מיום 29.1.09: "נחה דעתי, כי הן העברת העותר לכלא 'אשל' והן מניעת ביקורי בנו בכלא, היו סבירים וענייניים. מטבע הדברים לא ניתן לפרט ולנמק יותר", ועל כן נדחתה העתירה.
ג.
מכאן הבקשה דנא, שעניינה ביקורי הבן בלבד - כנאמר בנו היחיד של המבקש - בה נטען, כי גם אם קיים מידע מודיעיני אין בו כדי לשלול את ביקורי הבן, וכי היה מקום לבחון איזון בין המידע לבין תנאים מגבילים שיושמו בביקורי הבן. נטען, כי מששוחח המבקש עם בנו טלפונית וכן זוכה הוא לביקורים נוספים, אין טענה של חשש להעברת מסרים בין המבקש לבנו יכולה לעמוד. נתבקש איפוא לאפשר לבן לבקר.
ד.
בהחלטה מיום 4.3.09 נתבקשה תגובה ועמה נתבקש צירוף החומר המודיעיני שהוצג לבית המשפט קמא, לעיון בית המשפט בלבד.
ה.
בתגובת המדינה, אליה צורף החומר, נטען ראשית, כי אין המדובר בסוגיה בעלת חשיבות כללית או ציבורית, המצדיקה רשות ערעור. שנית, לגופם של דברים, מופנים אנו לתקנה 30(ב) לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978, לפיו רשאי מנהל בית הסוהר לאסור כניסת מבקר או להגבילה, אם יש לו יסוד סביר לחשד לפגיעה, בין השאר, "בבטחון הציבור", וכך גם בפקודות נציבות שירות בתי הסוהר.
ו.
עוד הופנינו לסעיף 17 לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.42.00, המחמיר לעניין ביקורי מי שהיה אסיר. נטען כי בנו של המבקש הורשע ב-2004 בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לאחר מעשה, ונגזרו עליו שתי שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.
ז.
נטען כי המבקש זוכה לביקורי בני משפחה – ובהם אחיו, דודו וגרושתו - וכי בן המבקש הוא חבר בארגון פשיעה בכיר ומקורב לראש הארגון, והמבקש מקיים קשרים עם הארגון.
ח.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הפרקליטות אמנם מבקשת כאמור, כשגרתה לשיטתה, להחיל כמעט (כמעט נכתב מטעמי זהירות) על כל בקשת רשות ערעור בעתירות אסיר את רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה), קרי, הצורך להראות סוגיה משפטית או ציבורית כללית. לא אחזור בפירוט על ההבחנה שנעשתה בהזדמנויות שונות, לאחרונה רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם) בחוות דעת השופט גרוניס, וכן ראו רע"ב 2112/09
עמאראת נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר
(לא פורסם). המדובר כאן במקרה שבו החלטת בית המשפט קמא באה בעתירה כנגד החלטה מינהלית, ועל כן אין להתייחס לכך בהכרח באמת המידה של "גלגול שלישי"; אכן העומס בבית משפט זה גדול, וכן גם בפרקליטות, אך עסקינן באסירים ועצורים, חוליות חלשות בחברה, על המשתמע.
ט.
ואולם, לאחר העיון סבורני כי במקרה דנא אכן אין מקום לרשות ערעור, על פי עובדותיו הספציפיות.
י.
כאמור, ביקשתי את החומר המודיעיני שהוצג בפני בית המשפט קמא, ועיינתי בו. סבורני כי המידע הצדיק את ההחלטה. אכן, שבתה את הלב הטענה כי ביקורים אחרים אצל המבקש מתאפשרים וגם שיחות טלפון עם הבן, ואם כן מה משירות בתי הסוהר יהלוך אם יהיו גם ביקורים של הבן. ואולם, העיון בחומר שיכנעני, כאמור, כי מניעת הביקורים לעת הזאת יש בה ממש, מטעמי התגובה, ועל כן אין מקום להתערבות בהכרעת בית המשפט קמא, והמבקש עצמו יודע מן הסתם במאי עסקינן. אוסיף מעבר לצורך, כי עדיין יתכן הבדל מבחינות שונות בין ביקור לבין שיחה טלפונית. ועם זאת, ואחר כל אלה, ישנו פן אנושי – קרבת הדם לבן יחיד, כשעסקינן באסיר עולם לא צעיר, שיחלפו שנים רבות עד שיזכה להשתחרר. על כן חזקה על שירות בתי הסוהר שישוב ויבדוק את הנושא בהמשך – ובינתיים חלפו חודשים לא מעטים מן ההחלטה – ויראה אם עדיין החששות בעינם, או שמא ניתן להפיגם על-ידי אמצעים אחרים, ואיני נוטע מסמרות. עם זאת, כאמור, איני רואה מקום להתערבות בהכרעת בית המשפט קמא, ובנתון לדברי למעלה איני נעתר לעתירה.
ניתנה
היום, כ"ט באדר תשס"ט (25.3.09).
ש ו פ ט