רע"ב 2027/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 12.2.2020, בעת"א 24635-12-19 (השופטת ד' מרשק מרום , השופטת העמיתה ז' בוסתן והשופט ח' טרסי ), בגדרו בוטלה החלטת ועדת השחרורים אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המבקש.

2.

המבקש, צעיר בן 28, הורשע ביום 6.1.2016 על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 14, מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, וגרם מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 14. בהתאם להסכמת הצדדים, נגזרו על המבקש 6 שנות מאסר לריצוי בפועל ועונשים נלווים. משחלפו שני שלישים מתקופת מאסרו, פנה המבקש לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם לטיפול בהוסטל סגור. בבקשתו התייחס המבקש להליך השיקומי שעבר במסגרת קבוצה יעודית לעברייני מין, לכך שנפגע בהיותו כבן 8 על-ידי תלמיד של אביו, לעובדה שפגע במתלונן אחד בלבד, ולנסיבות מקלות נוספות. המשיבה התנגדה לבקשה; נטען כי מסוכנותו של המבקש פחתה אמנם, אך היא עודנה ברמה בינונית-גבוהה. כמו כן צוין, כי על-פי דו"ח שע"מ, הפנמתו של המבקש איננה רגשית. לאחר שטענו הצדדים לפני ועדת השחרורים, כשגם קולו של המבקש עצמו נשמע, החליטה הוועדה לקבל את הבקשה ולהקדים את שחרורו של המבקש. בהחלטתה הדגישה הוועדה את כברת הדרך המשמעותית שעבר המבקש מאז החל ההליך הטיפולי, את פתיחותו וכנותו בּדַבְּרו לפניה, ואת העובדה שעם שחרורו הוא צפוי להשתלב בהוסטל יעודי. בנוגע למסוכנות הנשקפת מהמבקש ציינה הוועדה : "רצוי להדגיש שהמסגרת המוצעת [...] מאיינת במידה רבה את מסוכנותו של המבקש ושחרורו לחברה נעשה בצורה מבוקרת, מדורגת, כשיש בה התנהלות נכונה בכל הנוגע לאתגרים שהמבקש יכול להיחשף אליהם כאמור בתכנית עצמה, כגון: חסימת אפשרות של כניסה לאינטרנט לא מבוקר ומעקב פסיכיאטרי סדיר" .

3.

על החלטת ועדת השחרורים הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים; ובפסק הדין מיום 12.2.2020

– התקבלה העתירה. בית המשפט סקר את נסיבות חייו של המבקש, ובכללן מספר פגיעות מיניות שחווה בילדותו. "פגיעות אלו הושתקו וטויחו, ובפועל המבקש לא קיבל מענה הולם לצרכיו הרגשיים, וקורבנותו המינית לא עובדה וטופלה. החל מהיותו כבן 16, על רקע דחפים מיניים מתגברים, קיבל במשך מספר שנים זריקות להפחתת הדחף המיני, שלא במסגרת טיפולית מוסדרת וגם בכך היה כדי להחמיר את העיוות בהתפתחותו המינית" . בית המשפט התייחס להליך הטיפולי שעבר המבקש בבית הסוהר, וציין כי כיום הוא "יודע לתאר את מרכיבי מעגל התקיפה, ומודה במעשים שביצע" . עם זאת הודגש, כי גם לאחר השלמת ההליך הטיפולי הוערכה מסוכנותו של המבקש כבינונית-גבוהה. כמו כן, על-פי חוות הדעת שנערכה בעניינו, "עולמו המיני עדיין אינו יציב, תפיסותיו בהקשר של מיניות ורגש עדיין שבריריות ובעבר בלטו קשיים בוויסות וניהול צרכיו המיניים" . עוד הוזכרה המלצת 'מעגלים', לקבל את המבקש לתוכנית טיפולית שאורכה 3 שנים; וכן תכנית רש"א שהמליצה גם היא לשלב את המבקש בטיפול שהוצע על-ידי 'מעגלים'.

4.

לאחר סקירת הרקע הנחוץ להכרעה, כמו גם החלטת ועדת השחרורים, קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות המחייב התערבות שיפוטית. נקבע, כי על-פי סעיף 12 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ), מעמד הבכורה בשיקולי שחרור מוקדם של עברייני מין, הריהו שיקול המסוכנות. שחרורו של עבריין מין שהוערך כמסוכן, יתאפשר רק אם סברה הוועדה "מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ניתן לשחררו בלא שייגרם בכך סיכון לציבור" . מכאן הסיק בית המשפט, כי "בעניינם של עברייני מין שמסוכנותם שרירה וקיימת אין מקום לערוך 'ניהול סיכונים'" . בעניין דנן, משנקבע כי גם לאחר הטיפול המשמעותי שעבר המבקש בבית הסוהר – מסוכנותו בינונית-גבוהה, הרי שנדרשים טעמים המסבירים כיצד ניתן לשחררו מבלי שייגרם בכך סיכון לציבור. בית המשפט קבע, כי טעמים שכאלו לא נמצאו בהחלטת הוועדה, ולפיכך קיבל את עתירת המדינה, וביטל את שחרורו המוקדם של המבקש.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

בבקשתו טוען ב"כ המבקש, כי נכון לקבל את המלצת 'מעגלים', ולאפשר למרשו לקבל טיפול משקם במסגרת המוצעת. הטיפול המוצע מתפרש על פני 3 שנים: בשנה הראשונה ישהה המבקש במסגרת סגורה; בשנה השנייה יעבור לטיפול במרכז יום; ובשנה השלישית ימשיך לטיפול במעקב, "כאשר עדיין ההוסטל משמש כמרכז חייו הטיפוליים והקהילתיים" . לדברי ב"כ המבקש, לא בכדי אימצה ועדת השחרורים את תכנית השיקום שהוצעה, שכן "אין מדובר בשחרור של ממש כי אם בהמשך ישיר לטיפולו במסגרת הסגורה מעגלים" . ב"כ המבקש הוסיף והבחין בין מרשו, לבין אסירים אחרים אשר על ההחלטות בעניינם נסמך בית המשפט המחוזי בפסק דינו. בתוך כך חזר והדגיש, כי בעניינו של המבקש היציאה אינה לחופשי, כי אם למסגרת טיפולית סגורה; וכי התהליך שעבר בבית הסוהר – משמעותי. עוד נטען, כי שחרור המבקש לטיפול בהוסטל סגור ושילובו בקהילה, עולים בקנה אחד עם העקרונות שנקבעו ברע"ב 4008/15 מדינת ישראל נ' ברברמן (4.4.2017); (להלן: עניין ברברמן ).

6.

המדינה טענה בתגובתה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה. לדברי ב"כ המדינה, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי; הבקשה מתמקדת בשאלה – אם המבקש עמד "בנטל המוטל עליו להוכיח כי ראוי לשחררו בשחרור מוקדם חרף מסוכנותו –

שאלה פרטנית הנוגעת לנסיבותיו הקונקרטיות" . לדבריה, עניין ברברמן אינו משליך על הנדון דידן. עניין ברברמן עסק אך "בעיתוי ובתנאי שילובם של אסירים עברייני מין בקבוצות טיפול ייעודיות לעברייני מין במב"ן" , ואין להסיק ממנו, שניתן לשחרר אסיר ללא תלות במידת מסוכנותו עם תום ההליך הטיפולי שעבר.

7.

לגופו של עניין טענה ב"כ המדינה, כי על אסיר המבקש להשתחרר שחרור מוקדם מוטל הנטל להוכיח, כי הוא ראוי לשחרור מוקדם על-תנאי, וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. בנוסף, כאשר מדובר באסיר המרצה עונש בשל ביצוע עבירות מין, נדרשת גם חוות דעת מטעם מב"ן, לפיה האסיר אינו מסוכן לציבור. ב"כ המדינה גורסת, כי על-פי סעיף 12 לחוק, אסיר שמסוכנותו היא ברמה גבוהה ישוחרר שחרור מוקדם, רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שירשמו. בענייננו, חוות הדעת של מב"ן מעריכה כי מסוכנותו של המבקש היא ברמה בינונית-גבוהה; חוות הדעת של שע"מ קובעת גם היא, כי המבקש מצוי בראשית ההליך הטיפולי, והתכנים הטיפוליים טרם הופנמו אצלו. בנסיבות אלו, הפתרון המוצע – שחרורו של המבקש להוסטל סגור למשך שנה – חורג לעמדת ב"כ המדינה ממתחם הסבירות. בהקשר זה ציינה ב"כ המדינה, כי "מסגרת של שהייה בהוסטל היא מסגרת פחות מפוקחת משהייה בבית הסוהר, ואין בה אפשרות לוודא כי אסיר לא יבצע עבירות נוספות בתקופת שחרורו על-תנאי. זאת בייחוד כאשר האסיר נמצא חלק מהיום בעבודה מחוץ להוסטל עצמו" . ב"כ המדינה טוענת אפוא, כי בהחלטת ועדת השחרורים לא נמצאו טעמים מיוחדים המסבירים, כיצד חרף מסוכנותו הגבוהה, תאויין המסוכנות הנשקפת לציבור, ומשכך אין מקום לשחררו.

8.

ביום 22.4.2020, זימנתי את הצדדים לדיון לפנַי כדי לבחון אם ניתן לקרב בין עמדותיהם, להביאם לכלל מיצוע. ב"כ המבקש טען, כי שאלת פרשנותו של סעיף 12(ב) לחוק תלויה ועומדת במסגרת של שתי בקשות רשות ערעור (רע"ב 8081/19; רע"ב 7723/19), הנדונות בבית משפט זה. לדבריו, לא ניתן להפחית את מסוכנותו של עבריין מין באופן משמעותי לאחר טיפול בבית הסוהר; הפחתה משמעותית של המסוכנות מתאפשרת רק באמצעות טיפול מונע בקהילה. ב"כ המבקש הוסיף, כי בניגוד לטענת המדינה, שהותו של המבקש בהוסטל תשלול את מסוכנותו, שכן "יש מנעול, סורג ובריח ושומר" .

9.

מנגד טענה ב"כ המדינה, כי בתקופה הזו, הוסטלים אינם קולטים דיירים חדשים בשל מגבלות הקורונה; היא גם חזרה על טענתה, לפיה תנאי ההוסטל אינם מאפשרים שלילה הרמטית של המסוכנות. יחד עם זאת, הוצע על-ידה שהמבקש יופיע לפני ועדת השחרורים לדיון נוסף, לקראת חודש נובמבר.

10.

בתום הדיון, נקבע בהתאם להסכמת הצדדים, כי הם ימתינו עד אשר תתקיים ישיבה בין פרקליטות המדינה לבין הסנגוריה הציבורית, בשאלה העקרונית הנוגעת לשחרורם המוקדם של עברייני מין. לאחר מכן, ימסרו הצדדים הודעת עדכון מטעמם.

11.

בהודעה מיום 8.6.2020 הודיענו ב"כ המבקש, כי נוכח העדר התקדמות בשיח שבין פרקליטות המדינה לבין הסנגוריה הציבורית, הוא עומד על בקשתו ומבקש כי יתקיים דיון לפני מותב תלתא בעניינו . ב"כ המבקש הוסיף, כי אם מרשו יקבל את הצעת בית המשפט, ויופיע בשנית לפני ועדת השחרורים – יש להניח כי בקשתו תידחה, "והכל לאור העובדה שלא ניתן להפחית מסוכנות לנמוכה ללא השילוב בקהילה" . ב"כ המדינה מסרה בהודעת העדכון מטעמה, כי ביום 20.5.2020 התקיים דיון בהשתתפות נציגים מפרקליטות המדינה, הסנגוריה הציבורית, מחלקת יעוץ וחקיקה, וגורמי הטיפול בשב"ס. בסיום הישיבה הוחלט, כי קיים צורך בבירורים נוספים על מנת למצות את השיח בנושא. במצב דברים זה סבורה המדינה, כי נכון יהיה להמתין עד אשר ימוצה השיח. ככל שהמבקש לא ירצה להמתין עד מיצויו, הרי שנכון לדחות את הבקשה על הסף. לצד זאת, חוזרת ב"כ המדינה על הצעתה, לפיה יעלה עניינו של המבקש שוב לפני ועדת השחרורים, לקראת חודש נובמבר.

דיון והכרעה

12.

מעשיו של המבקש קשים, פוגעניים, ראויים לכל גנאי; מסוכנותו לציבור – ברמה בינונית-גבוהה. יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 20.4.2020, המציאות מורכבת: "הליך שיקומי, חרטה כנה, ועל הפרק – לא חזרה הביתה, אלא להוסטל שיקומי [...] עלינו לזכור, בצד חומרת העבירות, את הפגיעה הקשה שנפגע המבקש בילדותו, את הטיפול המדכא שטופל בו, את ההליך השיקומי המשמעותי שעבר, את הכוונה לשהייה בשנה הראשונה לשחרור בהוסטל, באופן שיפחית מן המסוכנות, את תמיכת רש"א, את העדר העבר הפלילי. מוטב לכאורה, גם מבחינת הציבור, גם מבחינתו של המבקש, אותו הליך טיפולי מתוכנן, ב'מחיר' של קיצור מסוים מתקופת המאסר, וזה עדיף לכאורה על פני ריצוי המאסר עד תום, מבלעדי אותו טיפול" .

13.

בדיון שהתקיים לפנַי, הוצע להמתין לתוצאות השיח המתקיים בין פרקליטות המדינה לבין הסנגוריה הציבורית בשאלת פרשנותו של סעיף 12(ב) לחוק. המתנו קמעא, אך השיח טרם מוצה. בנסיבות אלו, הודיע ב"כ המבקש כי הוא עומד על בקשתו, ואינו מעוניין להמתין עד אשר יסתיים הבירור בפרקליטות המדינה. אלא שבהקשר הזה מקובלת עלַי עמדת המדינה, לפיה אין מקום "לשנות את סדר הדברים, כך שבית המשפט הנכבד ידון בסוגיה בטרם שזו הוכרעה על ידי המשנה לפרקליט המדינה" . משהודיענו ב"כ המבקש, כי אינו מעוניין לקשור את עניינו לבקשות התלויות ועומדות (רע"ב 8081/19; רע"ב 7723/19) , שמתלבנות כעת בין פרקליטות המדינה, לבין הסנגוריה הציבורית – בקשתו מיצתה אפוא את עצמה. לא נוכל להחיש הליכים ולדון בסוגיה העקרונית, בטרם ימוצה השיח בין הרשויות המינהליות הנוגעות בדבר; עניינו הפרטני-אישי של המבקש, כשלעצמו, אינו מצדיק קיום דיון.

14.

בנסיבות הללו, בקשת הרשות לערער – נדחית. המבקש ישוב אפוא לקראת חודש ספטמבר לוועדת השחרורים, ויעלה לפניה את טענותיו. יש להניח כי הסכמת המדינה, התקדמותו הטיפולית, הודאתו לשעבר, וקבלתו לעתיד לבוא – יזקפו לזכותו.