בבית המשפט העליון
רע"ב
2095/10
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
פלוני
נ
ג
ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתאריך 25.2.2010 (כב' השופט א' ביתן) ב-עע"א 5759/09.
המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד יצחק ברט
פסק-דין
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתאריך 25.2010 (כב' השופט א' ביתן ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לצאת לחופשה מן הכלא.
2.
בשנים 2008-2009 התנהלו כנגד המבקש שני הליכים פליליים שונים, אשר הסתיימו שניהם בהרשעה:
(א)
המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן , נ' סולברג
ו- ג' כנפי-שטייניץ ) בעבירות של ניסיון לאונס, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, היזק בזדון והטרדת עד. מהכרעת הדין עולה כי המבקש ניסה לאנוס את אשתו לשעבר, ואף תקף אותה בשנית לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בנושא.
בגין עבירות אלה הושת על המבקש, בתאריך 14.4.2008, עונש של שנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי, וכן פיצוי כספי למתלוננת, בסך 15,000 ₪. על גזר דינו הגיש המבקש ערעור, ואולם הוא חזר בו מערעורו, בתאריך 19.1.2009.
(ב)
בתאריך 3.11.2009 הורשע המבקש, בהתאם להודעתו ובמסגרת הסכם טיעון, בעבירה של אינוס, כאשר גם במקרה זה קורבן העבירה הייתה אשתו לשעבר. בשל עבירה זו נגזרו על המבקש 3 שנות מאסר, מתוכן שנתיים בחופף, ושנה נוספת במצטבר, לעונש שהושת עליו בתאריך 14.4.2008, וכן שנת מאסר על תנאי.
בהתאם לגזרי הדין הנ"ל, תאריך שחרורו של המבקש נקבע לתאריך 2.2.2011.
3.
במהלך מאסרו ביקש המבקש לצאת לחופשות. בקשות אלו נדחו, לנוכח המלצותיה השליליות של וועדת האלימות במשפחה (להלן: הוועדה ) בעניינו של המבקש, במסגרתן נאמר כי להערכת הוועדה קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ולמסוכנות מצד האסיר כלפי קורבן העבירות בהן הורשע והסביבה.
4.
על ההחלטה שלא להוציאו לחופשה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה, כאמור.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
5.
המבקש טוען כי שגתה הוועדה עת מצאה לנכון לא להמליץ על שחרורו לחופשה, והוא חוזר על בקשתו לפני בית המשפט הנכבד קמא. מנגד, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף, הואיל והיא אינה מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית, אשר יצדיקו מתן רשות ערעור. כן טוען המשיב כי גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה, הואיל ולא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא להתערב בהחלטת המשיב, במסגרתה הוחלט שלא לאשר את הוצאתו של המבקש לחופשה.
6.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . אסביר עתה בקצרה את נימוקיי להחלטה זו.
7.
רשות ערעור בעניין כמו זה שלפנינו "איננה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2), 1134 ; ראו גם: רע"ב 9898/06 זהאדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם: 18.11.2007) ). המקרה כאן קשור בצורה הדוקה לנסיבות הקונקרטיות של המבקש, והוא אינו מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, אשר תצדיק מתן רשות ערעור. מכאן שדין הבקשה להידחות על הסף.
8.
למעלה מן הנדרש אציין כי החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא היא
ברורה וראויה ועיון בחומר שהוגש לי מלמד כי אכן אין מקום להתערב בה.
9.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
ניתן
היום, כ' באייר התש"ע (4.5.2010).
ש ו פ ט