רע"ב 2168/12 רחמים דוד נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 13.3.12 (סגן הנשיא א' טל) בעת"א 19006-03-12, בגדרה נדחתה עתירת המבקש שביקש לצאת את כתלי בית הסוהר לצורך קיום מנהגי אבלות והשתתפות בשבעה על מות אביו.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקש הוא אסיר פלילי המרצה עונש מאסר בן 3 שנים ו-157 ימים בגין עבירות התפרצות וגניבה. מלוא תקופת המאסר אמורה להסתיים ביום 16.6.13. אביו המנוח של המבקש הלך לעולמו ביום 12.3.12. המשיב 2 (להלן: המשיב ) נעתר לבקשת המבקש להיות נוכח בהלוויית אביו, והתיר את יציאתו ללוויה בליווי אנשי שירות בתי הסוהר. לאחר מכן פנה המבקש בבקשה להשתתף בשבעה על מות אביו, אך נענה בשלילה.

2.

נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (עת"א 19006-03-12). המבקש טען כי החלטת המשיב אינה סבירה, בין היתר, בהתחשב בכך שבני משפחה וחברים, נעדרי עבר פלילי, הסכימו לפקח על המבקש ולערוב לו בחופשתו. עוד צוין, כי גם על-פי פקודת הנציבות העוסקת בחופשות מיוחדות, ניתן לאשר יציאה של אסיר לשם השתתפות בשבעה במקרה של פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה. בתגובת המשיב נטען, כי בבסיס התנגדותו ליציאת המבקש לשבעה עומד מידע מודיעיני עדכני ממנו עולה חשש למעורבות המבקש בפעילות פלילית בתוך כתלי בית הסוהר ומחוצה לו. נטען גם, כי משטרת ישראל מתנגדת אף היא להוצאת המבקש לשבעה וזאת גם על בסיס מידע מודיעני עדכני הקושר את המבקש לפעילות פלילית. לבסוף, הוזכר גם כי המבקש איננו משובץ כעת לסבב חופשות נוכח עמדת הגורמים הטיפוליים והמודיעיניים בבית הסוהר.

3.

בהחלטתו מיום 12.3.11 דחה בית משפט קמא את העתירה. לאחר שעיין בחומר החסוי בעניינו של המבקש, קבע בית המשפט כי חרף אבלו הכבד של המבקש ורצונו להתייחד עם בני משפחתו, גובר במקרה דנא האינטרס הציבורי לשלום הציבור על האינטרס האישי, וכך נקבע בהחלטה:

"עיון במידעים החסויים מעלה כי מדובר במידעים חסויים מהזמן האחרון יחסית ואשר מצדיקים את החשש שאם העותר ייצא לחופשה לצורך השתתפות באבל על מות אביו, ולו במקום שבו מתקיים האבל, הוא עלול לסכן אחרים ולעסוק בפעילות פלילית".

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

הבקשה

4.

בבקשה (שהוגשה בצהריי יום 14.3.12) נטען, כי שגה בית משפט קמא עת ביסס את החלטתו על המידעים המודיעיניים בלי לתת משקל להתנהגות המבקש במהלך מאסרו ולנסיבותיו האישיות. כך למשל צוין, כי בתקופת מאסרו לא הוגשו נגד המבקש דוחות משמעתיים או כתבי אישום, בעבר שימש כאסיר תומך, הוא זוכה לביקורים פתוחים ומשובץ לעבודה. עוד נטען, כי המבקש שיתף פעולה בעבר עם קצין המודיעין של הכלא, אך משזה לא גמל לו כמובטח, הגיש המבקש תלונה נגד קצין המודיעין והיה מקום לבחון את המידע המודיעיני גם על רקע זה. עוד נטען, כי אין מקום לפגוע בכבודו של המבקש ובמנהגיו הדתיים על סמך מידעים עלומים, שאינם עולים בקנה אחד עם התנהגותו של המבקש במאסר, והיחס החיובי לו הוא זוכה.

דיון והכרעה

5.

מיד עם קבלת הבקשה הוריתי למשיבים להעביר לעיוני את החומר החסוי שעמד בפני בית המשפט קמא, ולאחר העיון בו, הגעתי לכלל מסקנה, שעם כל הצער, דינה של הבקשה להידחות. זאת גם אם נחיל בענייננו את הגישה המרחיבה לבחינת בקשות רשות ערעור על פסקי דין הניתנים בעתירות אסירים, קרי - שאינה מתמקדת בשאלת החשיבות הכללית שמעלה הבקשה (ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009) פסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתארו אז) גרוניס; כן ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)).

6.

החומר המודיעיני החסוי כולל מידעים קונקרטיים, עדכניים ובעלי משקל, שיש בהם כדי לבסס את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה קיים חשש אמיתי שיציאת המבקש מהכלא להשתתף בשבעה על מות אביו עלולה לסכן את שלום הציבור. דומה גם, כי אין ממש בטענות המבקש בדבר החלטה שרירותית ופגיעה בלתי מאוזנת בכבודו. המשיב בחן את בקשותיו של המבקש וערך, כנדרש, איזון בין נסיבותיו הפרטניות לבין האינטרס הציבורי, כפי שעשה בעבר כאשר התיר לו לצאת לבקר את אביו, טרם פטירתו, בשל מצבו הרפואי הקשה.

7.

כפי שעולה מן הבקשה עצמה, בענייננו, יציאה לשבעה היא בגדר "חופשה מיוחדת" על פי הוראות פרק ח' לפקודת הנציבות 04.40.00, שאישורה נתון לשיקול דעת המשיב. לאחר שבחן את הבקשה, ונוכח המסוכנות הקונקרטית הנובעת מן המבקש, החליט המשיב שאין להיענות לה. לאחר עיון בחומר החסוי השתכנעתי שהחלטה זו אכן מעוגנת בחומר מודיעיני בעל משקל ואין להתערב בה.

סוף דבר, על אף ההבנה למצוקתו של המבקש ולרצונו להשתתף בשבעה על מות אביו,

אין בידי להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.