רע"ב 2351/98 מדינת ישראל נ. נחמיה משבאום

שלטונות בתי הסוהר - על פי המדיניות הנקוטה בידיהם (ראה פקודת נציבות בתי הסוהר 12.04.041) מאפשרים לאסירים ללבוש בגדים אזרחיים. עם זאת, הוטלו מגבלות מסויימות בעניין זה. בענייננו המגבלה הינה כי הבגד יהיה ג'ינס בצבע כחול או חום. נאסרה לבישת בגדים בצבע אחר. על כך הלין המשיב בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט (השופט בייזר) קיבל העתירה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו.

אנו נעתרים לבקשה, ורואים בבקשה שהוגשה לנו כערעור. לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי ערעור זה בדין יסודו. קביעת המשמעת בבית הסוהר היא עניין לרשות בתי הסוהר. במסגרת זו הם מאפשרים לבישת בגדים אזרחיים בתנאים מסויימים. תנאים אלה מוכתבים, בין השאר, על פי שיקולי בטחון. מבקשים הם שהבגדים האזרחיים יהיו בצורה אחידה, דבר שיאפשר זיהוי קל של האסיר. אם כל אסיר, יוכל ללבוש כרצונו, קיים חשש שלא ניתן יהיה להבחין בין אסירים לבין אנשים רבים אחרים, שאינם אסירים, המסתובבים בבית הסוהר. כן יקל הדבר לזהות אסיר שברח. שיקול זה הוא ענייני וסביר. לא היה כל יסוד להתערב בשיקול דעת שרות בתי הסוהר בענין זה. חזרנו וציינו מספר רב של פעמים כי בית המשפט, השומע עתירות אסירים, אינו מקבל על -ידי כך את התפקיד של ניהול בתי הסוהר. השאלה אותה צריך בית המשפט לשאול עצמו הינה אם מנהל בית סוהר סביר היה מתנהג כפי שהתנהג מנהל בית הסוהר הלכה למעשה. השאלה אותה אין בית המשפט צריך להציב לנגד עיניו הינה, כיצד היה הוא מנהל את בית הסוהר, אילו תפקיד זה הוטל עליו.

מטעמים אלה, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי.