רע"ב 251/04 גד קרן נ. היועמ"ש

השופט א' א' לוי:

המבקש נושא בעונש מאסר ממושך בגין עבירות מין במשפחה בהן הודה. לימים, הוא עתר לקבלת טיפול היפנוטי במסגרת המרכז לבריאות הנפש (מב"ן), לטענתו, כדי לנסות להיזכר בפרטיהן של עבירות המין אשר יוחסו לו, ובדרך זו יוכל להשתלב באופן מועיל במערך הטיפול בעברייני מין המתקיים במקום כליאתו.

מתוך אחת מחוות הדעת שנערכו בעניינו של המבקש (ד"ר דויד כהן מחודש יולי 2003) עולה, כי המומחים התקשו להאמין לגרסתו לפיה הוא אינו זוכר את האירועים בהם הודה. כמו כן הובעה הדעה, כי הטיפול לו עותר המבקש, והניתן לעתים לקורבנות של עבירות מין (ולא למבצעיהן של העבירות!), הנו טיפול השנוי במחלוקת בקרב הקהילה הפסיכיאטרית, ועל כן מב"ן גם אינו מעסיק במסגרתו מומחה לכך.

לבית משפט קמא, בפניו הביא המבקש את השגותיו כנגד החלטת משיב 2 שלא להעניק לו את הטיפול המבוקש, הציג המבקש את חוות דעתו של ד"ר גיל זלצמן, מתוך כוונה שזו תסייע בידו לקבלתו של סעד. ברם, ד"ר זלצמן התרשם כי המבקש אינו לוקה בשכחה בלתי הפיכה על רקע אורגני, והוא אף התקשה לקבוע אם מדובר בהדחקה של זיכרון מכאיב, או "בהתחזות לשוכח המבקש להיזכר כדי לרדת מהעץ עליו טיפס כשנתפס" (בלשון המקור). לאור זאת, לא היתה בפיו של ד"ר זלצמן המלצה למתן טיפול היפנוטי, באשר הוא לא מצא כי טיפול זה הכרחי בשלב זה, ובמקומו יש לנקוט בדרך של שיחות והרפייה.

לנוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה שבפניו, ולא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו, בכלל, ולמתן רשות ערעור, בפרט. כידוע רשות זו אינה ניתנת בדרך של שגרה, ולא מצאנו כי נסיבותיו של המקרה הנוכחי מחייבות זאת. עניינו של המבקש נדון על ידי הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, והוא שב ונבחן בהרחבה על ידי בית משפט קמא, ולפיכך אין עוד מקום לשוב וללבנו פעם נוספת.

הבקשה נדחית.