רע"ב 2546/10 שמעון שוקרון נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' טל ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש, המרצה עונש מאסר, לצאת לחופשה בחג הפסח. הבקשה הוגשה אמש, בתאריך 28.3.2010, ומפאת הדחיפות שבדבר – הננו מצויים כידוע בפתחו של חג הפסח – ביקשתי את תגובת הפרקליטות עד תאריך 29.3.2010 בשעה 10:00 הבוקר. בשל דוחק הזמן לא ארחיב בדברים ואביא בתמציתיות רק הנתונים הרלבנטיים ביותר להחלטה.

2.

כעולה מבקשת רשות הערעור, המבקש מרצה עונש מאסר בן 15 חודשים בגין הרשעתו בעבירות מע"מ. תאריך השחרור הצפוי שלו הוא 10.1.2011. לטענת המבקש, הובטח לו מזה מספר חודשים כי ייצא לחופשה בערב חג הפסח, אך בסופו של דבר נמסר לו כי הדבר לא יסתייע. המבקש הגיש עתירת אסיר בעניין החופשות רק בתאריך 26.3.2010, שלושה ימים לפני חג הפסח. בית המשפט הנכבד קמא דחה את העתירה בתאריך 28.3.10 וקיבל את עמדת המשיבה.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני, שבה טוען המבקש כי המאסר בו הוא נתון – הוא מאסרו הראשון וכי במשך חודשים הובטח לו כי עניינו נדון ורק בערב חג הפסח התברר לו כי בקשתו לצאת לחופשות איננה מטופלת.

3.

מתגובת המדינה לבקשה עולה כי אכן הובהר למבקש שעקרונית ניתן יהיה להמליץ על יציאתו לחופשות, אולם הדבר הותנה בכך שימציא לשירות בתי הסוהר כתב אישום נוסף שהוגש נגדו בת"פ (שלום – אשקלון) 162/09. לטענת המדינה, המבקש לא המציא לשירות בתי הסוהר את כתב האישום שהוגש נגדו עד למועד שבו נדונה בפני בית המשפט הנכבד קמא עתירת האסיר שהגיש– אתמול, 28.3.2010. במהלך הדיון עיין בא-כוח המשיבה בכתב האישום והתברר לו כי המבקש מואשם בתיק האחר בשורה של עבירות מס בסכום כולל של מאות אלפי שקלים. בכל מקרה, נוכח העובדה שכתב האישום לא הומצא במועד, לא היה סיפק בידי שירות בתי הסוהר לגבש החלטה סופית בעניין יציאתו של המבקש לחופשה בחג הפסח. לשיטת המדינה, אין למבקש על מי להלין אלא על עצמו בהקשר זה ובכל מקרה נאמר עוד בתגובת המדינה כי שירות בתי הסוהר יבחן את בקשתו של המבקש לחופשה, על מנת לשקול את אישור החופשה בשביעי של פסח, מבלי שניתנת למבקש התחייבות כלשהי כי החופשה תאושר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המדינה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף

ולגופה . אבהיר את הטעמים למסקנתי זו להלן.

5.

הבקשה איננה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, כנדרש לגבי מתן רשות ערעור בבקשות כגון אלה בהתאם להלכה הפסוקה (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.1986; רע"ב 8861/06 ישראל נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 7.3.2007)). כל עניינה של הבקשה שלפנינו הוא בעניינו הפרטני של המבקש ובנסיבותיו האישיות (הגם שבבקשה יש ניסיון לטעון כי מדובר בבעיה כללית של ציבור האסירים – ואינני סבור שכך הדבר).

6.

לגוף הדברים, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי מרגע שהמבקש לא המציא לשירות בתי הסוהר את כתב האישום במועד, כפי שהתבקש לעשות עוד בחודש פברואר 2010. הוא בעצמו מנע את הטיפול בבקשתו. הדברים מקבלים משנה תוקף במצב שבו לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות והחופשה הינה בגדר פריבילגיה בלבד (ראו: רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל

(לא פורסם, 21.2.2008)).

7.

רשמתי עם זאת לפני את הודעת המדינה בסעיף 21 לתגובתה, כי בקשתו של המבקש תיבחן על ידי הגורמים המוסמכים ואלה ישקלו אם לאשר לו את החופשה בשביעי של פסח, מבלי שתהיה בכך כמובן התחייבות להוצאתו של המבקש לחופשה, כאמור.

8.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.