פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2674/19
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
סאמר ג'גבר
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר מחלקת זימונים
בקשת רשות ערעור על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע בעת"א 29075-11-18 מיום 13.03.2019
שניתן על ידי השופט א' משניות
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד לירון הופפלד
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע אשר ניתן ביום 13.3.2019 בעת"א 29075-11-18 (השופט א' משניות ) ובגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד המשיב להסרת סיווגו כאסיר
בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ).
הרקע לבקשה
2.
מהבקשה ומעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי המבקש, יליד שנת 1998, הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 21 שנים בגין הרשעתו ברצח, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית וכן בתקיפת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו.
3.
ביום 18.11.2015 החליט המשיב להגדיר את המבקש כסג"ב בשל התבטאויותיו השונות שהצביעו על כוונתו לברוח מבית הכלא. סיווג זה נבחן מחדש מידי שישה חודשים – כדרישת סעיף 8(ב) לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.09.00 שעניינה הגדרת אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה – ואולם עד כה הוא נותר בעינו.
4.
ביום 13.11.2018 הגיש המבקש עתירה לבית משפט קמא במסגרתה ביקש כי יוסר סיווגו כסג"ב. ביום 13.3.2019 קיים בית המשפט דיון בעתירה ובמסגרתו עיין בחומר מודיעיני בעניינו של המבקש. לאחר עיון בחומר זה ולאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית המשפט את העתירה, בקבעו כי החומר המודיעיני תומך בהמשך סיווגו של המבקש כסג"ב לעת הזאת. לצד זאת, ציין בית המשפט כי החומר הנ"ל לא מלמד באופן ישיר על כוונת בריחה קונקרטית של המבקש, ועל כן הורה למשיב לשוב ולבחון את הסיווג עד ליום 30.5.2019. כמו כן הנחה בית המשפט את המשיב לוודא שהמידע המודיעיני שבידיו יהא עדכני.
המבקש סבר כי מגיע לו יותר מכך, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
5.
המבקש טוען כי בית משפט קמא שגה בהחליטו לא להסיר את סיווגו כסג"ב. לטענתו, בית המשפט כלל לא התחשב בהיות המידע שבגינו הותר סיווגו על כנו לא עדכני ולא נתן משקל ראוי לעוצמת הפגיעה הנגרמת לו עקב סיווגו כסג"ב. בהקשר זה מציין המבקש כי סיווג זה חוסם בפניו אפשרויות תעסוקה ואף אפשרויות השתלבות במסגרת טיפולית. משכך, מבקש המבקש שאתערב בהחלטת בית משפט קמא ואסיר את סיווגו כסג"ב.
דיון והכרעה
6.
דין הבקשה להידחות. בקשה זו איננה מעוררת שום שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, כנדרש ב רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986). ההכרעה בעניין סיווג אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה הינה אינדיווידואלית ותחומה לדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי. משכך, קבלת הבקשה דנא משמעה התערבות בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים הרלבנטיים ובאיזון האינדיווידואלי שנעשה ביחס למבקש.
7.
בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להתיר למבקש לערער על פסק דינו של בית משפט קמא.
8.
למעלה מן הנדרש, אציין כי ממילא לא מצאתי שום פגם בהחלטתו של בית משפט קמא. טענת המבקש כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לפגיעה בו או לעדכניות המידע לגביו, אין בה ולא כלום. בית המשפט יצר את האיזון הדרוש על-ידי קיצור התקופה שבתומה ייבחן סיווגו של המבקש, ואף הנחה את המשיב ליתן משקל ראוי למשך הזמן שחלף מאז הפקת החומר המודיעיני בעניינו. משכך, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב אשר ניתן לגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר ; לשלב המוקדם של ריצוי עונש המאסר על ידי המבקש;
ולכך שהמועד לבחינת סיווגו של המבקש מחדש הולך וקרב, אינני רואה עילה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.
9.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ה באייר התשע"ט (30.5.2019).
ש ו פ ט