רע"ב/רעב"ס 27521-12-24 רע"ב/רעב"ס 27521-12-24

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת נ' חקלאי) מיום 12.11.2024 בעת"א 4574-08-24. בגדרה, נדחתה עתירת אסיר שהוגשה על אודות ההחלטה לפיה המפגשים בין המבקש ועורך דינו, יתקיימו במתכונת של ביקור סגור (דרך מחיצה).

2.ביום 04.08.2024, הוגשה עתירה לבית משפט קמא, האוחזת שני עמודים בלבד, ללא ייפוי כוח וללא תצהיר. לפי הנטען בה, היא נסובה על אודות דרך המפגש של המבקש עם עורכי דינו. ברישא העתירה הודגש כי המבקש נמצא בהפרדה ארצית מזה כשבע שנים. מן העתירה עלה כי עורך דינו של המבקש הגיע להיפגש עמו בבית הסוהר ונאלץ להמתין זמן רב, כאשר לאחר ההמתנה התקיים המפגש בין השניים במתכונת של ביקור סגור. בין היתר נטען, כי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) עושה כל שלאל ידו על מנת להתיש את עורכי דינו של המבקש כדי שאלה ימנעו מלהגיע ולהיפגש עמו. זאת, דרך המתנה ממושכת בימים חמים, בהליכי בידוק קפדניים, וקיום ביקור סגור בחדר ללא מיזוג אוויר. כן נטען, כי דרך פעולה זו מייצרת תחושה משל מדובר בעבריינים ולא בעורכי דין הנפגשים עם מרשם – בהתאם לזכויותיו החוקתיות. בנתון התבקש סעד לפיו שב"ס יאפשר למבקש להיפגש עם עורכי דינו במתכונת של ביקור פתוח, תוך שנטען שאסירי הפרדה אחרים מקבלים ביקורים בדרך זו, ואין כל הצדקה שהיחס למבקש יהיה שונה, או שתינתן הנחיה פרטנית בנוגע אליו דווקא.

3.מתגובת שב"ס עולה כי המבקש רשאי לקבל ביקורים או לקיים שיחות טלפון רק עם עורכי דינו שעברו אישור ועם שלוש בנותיו. בנוסף, הוסבר כי המבקש נעצר עד לתום ההליכים נגדו באישומים בגין רצח; ניסיון רצח; וקשירת קשר לביצוע פשע. עוד צוין, כי בעת שהותו מאחורי סורג ובריח, הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית וניסיון להטרדת עד. זאת, מכיוון שבעת שהותו במעצר, שכלל איסור על יצירת קשר טלפוני מלבד עם עורכי דינו שאושרו ועם בנותיו, כאמור לעיל, המבקש יצר קשר טלפוני אסור עם אדם אחר. כן הודגש, כי בהתאם לסיווגו על-ידי שב"ס המבקש מוגדר כאסיר התראה, מנוע קשר טלפוני ומשויך לכנופיה ב'.

4.לגופו של עניין בית המשפט התבקש למחוק את העתירה על הסף ולמעלה מן הצורך, לדחותה לגופה בהיעדר עילה להתערבות.

5.למחוק על הסף, מן הטעם שהיא הוגשה כעתירה חיצונית, בענייננו באמצעות עורך דין, אך ללא תצהיר תומך, כמתחייב לפי תקנה 2(ב) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 (להלן: תקנות סדרי הדין), בהתאם לסמכות האמורה בתקנה 4(ג)(3); כפי שאושרר בפסיקת בית משפט זה, בגדרי רע"ב 9285/17 בוארון נ' שירות בתי הסוהר (11.12.2017).

6.לגופם של דברים נטען, כי המגבלות הנוגעות לקשר טלפוני ולביקורים בעניינו של המבקש, נבחנו בעבר בהחלטות בית המשפט ונמצאו מוצדקות, בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, תוך הפניה לסעיף 45 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר); לתקנה 29 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן: תקנות בתי הסוהר); ולסעיף 21ד' בפקודת נציבות 04.34.00 שעניינה "מתן שירות מקצועי לאסירים ולעצורים ע"י עורכי דין" (להלן: פקודה 04.34.00).

7.כעולה מפסק הדין מושא הבקשה שלפניי, בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, הוגש חמ"ן שלילי רב בעניינו של המבקש. כמו כן, הוגשו ההנחיות החסויות שניתנו על-ידי נציב שב"ס, לגבי הקריטריונים לקיום מפגשים עם עורכי דין במתכונת של ביקורים סגורים. בהקשר זה טענה המשיבה, כי המבקש נופל בגדר הקריטריונים שנקבעו בנדון – ומכאן שאין עילה להתערבות בהחלטה המינהלית מושא העתירה.

8.בפסק הדין נקבע, בעיקרו של דבר, כי אמות המידה, שלא פורסמו, אכן מתוות מצבים בהם אסיר ייפגש עם עורכי דינו דרך מחיצה. לאחר בדיקה של נסיבות העניין, בראי פקודה 04.34.00 ואמות המידה האמורות, נקבע כי המבקש בא בגדרי אותם מקרים חריגים. כן צוין, כי החמ"ן שהוגש מעיד על מסוכנות גבוהה וכי יש בו כדי לבסס ולהצדיק את עמדת גורמי המקצוע, שעל בסיסה ועל יסוד ההנחיות התקבלה ההחלטה הנתקפת. נוכח שוני רלוונטי זה, נדחתה הטענה בדבר פגיעה בשוויון ביחס לאסירי הפרדה אחרים.

9.בסופו של דבר נקבע, כי "בשים לב שההחלטה התקבלה על ידי הגורם המוסמך, על פי המלצת גורמי המקצוע ובהתאם להנחיות, ולאחר [שנבחן] חמ"ן רב שהוצג [...], כמו גם את ההנחיות הרלוונטיות, [נמצא] שההחלטה שהתקבלה [...] היא סבירה ואין כל הצדקה להתערב בה". טרם חתימה ציין בית משפט קמא, כי הוא רשם לפניו את דברי בא-כוח שב"ס, לפיהם, שולחו רואה חשיבות במתן שירות טוב לעורכי הדין וימנע מעיכובם שלא לצורך.

10.מכאן הבקשה שלפניי. בגדרה נטען כי בית המשפט אפשר לשב"ס לפעול ללא סמכות, תוך פגיעה בזכותו של המבקש להליך הוגן ובזכותו להיוועצות; תוך פגיעה בשם הטוב של כלל עורכי הדין אשר מייצגים את המבקש. תואר, כי שב"ס קבע "הוראה שהינה בהיעדר הוראה חוקית, לפיה, המבקש לא יוכל לפגוש את כלל עורכי דינו במתכונת של ביקור פתוח כל זאת מבלי שנעשתה כל פעולה ע"י המבקש המצדיקה את ההגבלה, לא בוצעה כל עבירת משמעת וכפועל יוצא, לא בוצע כל שימוע לא התקיים כל דיון משמעתי בנדון". אשר על כן נטען, כי מדובר בהחלטה שאינה חוקית, אינה מידתית, ושיש לה השלכות משפטיות ופרקטיות רחבות היקף. בהקשר אחרון זה הודגש, כי למבקש ידועה אמת המידה המצומצמת בהליכים מעין אלו. ברם, לשיטתו, למקרה דנן יש "השלכות רוחביות [...] בדבר קיום מפגשים בין המבקש לבאי כוחו אך ורק במתכונת של ביקור סגור, [ו]יש לראות ב[החלטה] כסוגיה רחבת היקף המשליכה על כלל העצורים".

11.לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, החלטתי לדחות את הבקשה.

12.ייאמר מיד כי דין העתירה, כפי שהוגשה לבית משפט קמא, היה להימחק על אתר משהיא הוגשה בהיעדר תצהיר בניגוד לתקנות. בית משפט קמא הלך כברת דרך עם המבקש ובא-כוחו ודן בבקשה, בפירוט ובאריכות, לגופו של עניין. כך או אחרת, לאחר עיון מצאתי כי לא מתקיימת בנדון דידן אמת המידה המצומצמת למתן רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר. זאת, משהיא מוגבלת למצב בו הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986)). בניגוד לטענות המבקש, החלטת שב"ס, הכרעת בית המשפט המחוזי והבקשה שבכותרת – נטועות כולן בעניינו הפרטני של המבקש, תוך יישום נתוניו האישיים על הדין החל. כמו כן לא ברור כיצד העתירה שהוגשה רלוונטית ליתר עורכי הדין, משהם אינם חלק מההליך. בבקשה שלפניי נטען כי אלו הם פני הדברים, אך לא שוכנעתי כי יש בסיס עובדתי או משפטי לכך.

13.הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שסוגית המפגשים הסגורים, הגם בפריזמה של אסירים ועצירים ביטחוניים בעיקר, נדונה זה מכבר בפסיקת בית משפט זה. ויודגש, כי בניגוד לאמור בבקשה שלפניי, ניתן גם ניתן ללמוד מפסיקה זו, ששטחה את המסגרת הנורמטיבית הדרושה לעניין (רע"ב 4588/17 מדינת ישראל נ' פלוני (31.07.2017)) גם על ענייננו; ואלו, בתמצית, עיקרי הדברים. בסעיף 45(ב) לפקודת בתי הסוהר שעניינו פגישת אסיר עם עורך דין, במובן הפוזיטיבי ולא הנגטיבי, נקבע כי "פגישת אסיר עם עורך דין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות הדברים והמסמכים שיוחלפו בפגישה, אך באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של האסיר" (הדגשה הוספה – ח' כ'). כמו כן, סעיף 1 לפקודה מבהיר כי "אסיר" הוא כל "הנתון כדין במשמורת בית סוהר". כן צוין, כי תקנה 29(א) לתקנות בתי הסוהר אכן קובעת, כי "פגישת אסיר עם עורך דין, שיש לה קשר עניני לשירות המקצועי שנותן עורך הדין לאסיר תיערך שלא בטווח שמיעה של אדם אחר". זאת ועוד, סעיף 80א לפקודת בתי הסוהר מקנה לנציב שב"ס סמכות להוציא הוראות ופקודות כלליות בעניין "ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בו והבטחת פעולתו התקינה", וכך באה לעולם פקודת נציבות 04.34.00. שהוסבר, בפסיקה האמורה, כי סעיף 21 לה מסדיר את תנאי הפגישה בין אסיר או עצור לעורך דינו, בין היתר כדלהן: "ד. ככלל, מפגשי אסיר/אסיר שפוט/עצור שאינו בטחוני עם עו"ד יערכו ללא מחיצה. מפקד בית סוהר רשאי להורות על קיום מפגש כאמור עם מחיצה במקרים בהם יתעורר חשש מבוסס להעברת חומר אסור ע"י עוה"ד לאסיר/אסיר שפוט/עצור או לפגיעה בעוה"ד או לחריגה אחרת מפקודות שב"ס" (ההדגשה הוספה – ח' כ'). כזכור, בענייננו נקבע כי תשתית כאמור הוצגה מלפני בית המשפט המחוזי, בהתאם לתבחינים ואמות המידה שנקבעו בנדון. בכך, לא מצאתי טעם מבורר להתערב במסגרת של רשות ערעור.

14.בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אבהיר, כפי שצוין בסיפא של פסק הדין קמא, כי חזקה על שירות בתי הסוהר כי הוא איננו מעכב מבקרים, ועו"ד בכללם, מעבר לנדרש בשלבי הבידוק בתוך כותלי בתי הסוהר. שומה על הנוגעים בדבר לתת דעתם לתלונות בהקשר זה ולא להקל בהן ראש, לצד הצורך בבידוק מוקפד.

15.הבקשה נדחית בזאת.