רע"ב 277/17 פלוני נ. ועדת השחרורים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 10337-10-16 שניתן על ידי הנשיא א' טל והשופטות ז' בוסתן ו- ד' מרשק-מרום ביום 25.12.2016.

1.המבקש הוא פלסטיני תושב השטחים, קטין בן 17. המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של זריקת חפץ מבעיר, יידוי אבנים ובקבוק תבערה שביצע בהיותו כבן 15 וחצי, ובגין עבירות אלה נגזרו עליו, בין היתר, 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.

2.ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם, זאת בהתבסס, בין היתר, על פסק הדין בעת"א 5701-08-16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (לא פורסם, 17.8.2016) (להלן: עניין פלוני ) , שהנסיבות בו היו דומות, ושם בית המשפט קבע כי קיום העבירות על רקע אידיאולוגי מצדיק את דחיית הבקשה לשחרור מוקדם. בין היתר ציינה ועדת השחרורים בהחלטתה כי אין לגבי המבקש שום מידע מודיעיני הקשור בו או בבני משפחתו ומנגד, אין שום הוכחה שהמניעים לשוב ולבצע עבירות כאלה אוינו.

3.המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטתה של ועדת השחרורים, ובעתירתו טען כי פסק הדין בעניין פלוני שלל למעשה את שיקול דעתה של ועדת השחרורים כאשר מדובר באסיר שהורשע בעבירות שבוצעו על רקע אידיאולוגי, מבלי שביכולתה להסתמך על כל נתון נוסף הנוגע אליו. קושי זה מתחדד נוכח העובדה ששירות בתי הסוהר אינו עורך אבחון או דו"ח סוציאלי בעניינם של אסירים ביטחוניים קטינים.

4.בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתו של המבקש, לרבות טענתו כי פסק הדין בעניין פלוני שלל את שיקול דעתה העצמאי של ועדת השחרורים. עוד נקבע, כי עיון בהחלטתה של ועדת השחרורים מעלה שהיא בחנה את כל הנתונים הקשורים למבקש והחלטתה מבטאת, בין השאר, גם את נתוניו החיוביים, אולם בצדק קבעה שאין כל נימוק משמעותי המצדיק לאבחן בין עניינו של המבקש לבין עניין פלוני

ולסטות מהנחייתו של בית המשפט באותו עניין. נפסק כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי זנח את מניעיו האידיאולוגיים שהביאו אותו לביצוע העבירות.

5.בבקשה שלפני חוזר המבקש על טענתו לפיה פסק הדין בעניין פלוני

שלל את שיקול דעתה של ועדת השחרורים ואת יכולתה לבחון באופן פרטני את האסיר המובא לפניה מקום שבו מצביעה התביעה על רקע אידיאולוגי כלשהו לביצוע המעשים. לדברי המבקש, פסק הדין של בית המשפט קמא מוכיח את טענתו באשר להיעדרו של שיקול דעת פרטני בשחרור מוקדם של אסירים ביטחוניים קטינים. לשיטת המבקש, לא מדובר בעניין פרטני אלא ביישום קביעה עקרונית וגורפת על קטינים פלסטיניים המעורבים ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה ולקביעה זו השלכות רוחב על תיקים רבים. המבקש מעוניין שתוכרע השאלה העקרונית הבאה: מהו היקף הנטל המוטל על אסיר ביטחוני קטין על מנת להראות כי הוא ראוי לשחרור מוקדם וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור, בהתאם לסעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

6.בתגובת המשיבה נטען כי דינה של הבקשה להידחות על הסף בשל הפיכתה תיאורטית, נוכח העובדה שהמבקש עומד להשתחרר ממאסרו בעוד ימים ספורים, בהגיע מועד שחרורו המנהלי ממאסר, ביום 6.2.2017. עוד טוענת המשיבה, כי דינה של הבקשה להידחות על הסף בהיותה נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ובשאלה אם הוא ראוי לשחרור מוקדם, ולכן אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". לבסוף, טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. גם אם אניח לטובתו של המבקש כי בקשתו אכן מעלה שאלה עקרונית המצדיקה דיון בבית משפט זה, הרי שאין זה המקרה הנכון להכריע בה, שעה שהמבקש עומד כפסע לפני שחרורו.

8.זה מכבר נפסק, בבג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון , פ"ד נג(5) 241, 250 (1999):

"בדרך-כלל, בית-המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם הייתה אקטואלית, משעה שנעשתה תאורטית. כלומר, אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית-המשפט מוכן עוד לדון בשאלה המשפטית שהתעוררה באותו מקרה. הניסיון השיפוטי מרתיע את בית-המשפט מקביעת הלכה שהיא כביכול מרחפת באוויר. בית-המשפט צריך תשתית של עובדות, במקרה נתון, כדי לבנות עליה הלכה".

דברים אלה מתאימים לענייננו ככפפה ליד. מה תועיל למבקש קביעה כי היה על ועדת השחרורים להורות על שחרורו (בהנחה שערעורו היה מתקבל לגופו) שתינתן לאחר שכבר שוחרר? התשובה ברורה.

ודוק: אין מדובר במצב שבו לא תיתכן עתירה שאיננה תיאורטית ובהחלט יכול להגיע לפני בית משפט זה המקרה המתאים להכרעה בשאלה העקרונית הנטענת, ככל שאכן מדובר בשאלה עקרונית המצריכה הכרעה כאמור לעיל (ואיני קובע מסמרות בדבר).

9.אשר על כן, ומטעם זה בלבד, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.