רע"ב 2777/21בני סלע נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש נושא עונש מאסר באורך כולל של כ-40 שנים בגין עבירות שונות. בעתירה שלפניי הוא קובל על שביציאותיו לדיונים בבתי משפט הוא נכבל ב"שרוולי כבילה". מדובר ב"שרוול בד המכסה את כל פרק כף היד. השרוול סגור בסופו וקיים בשתי מידות" (סעיף 6(א) לפקנ"צ 04.15.00 "אמצעי ריסון" (10.11.2008) (להלן בהתאמה: שרוולים ו פקנ"צ ריסון )). לטענת המבקש, אמצעי כבילה זה פוגע בידיו ומפר את זכויותיו, והשימוש בו נעדר הסמכה בדין. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר ) דחה ביום 15.3.2021 את עתירת המבקש, ומכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקש הגיש בעבר עתירות שונות נגד כבילתו בשרוולים, ואפרט את עיקרן בהמשך. העתירה נושא הבקשה שלפניי הוגשה ביום 27.7.2020. נטען בה שהכבילה מחוץ לבית הסוהר היא "באמצעי ריסון שלא כדין בחוסר סמכות". עוד טען המבקש שסוהרים החמירו את כבילתו "באופן קשה בלתי סביר באופן המקשה על הליכתי", בתוככי בית הסוהר ובליווי מחוץ לו, ובניגוד להצהרות המשיב בעתירה קודמת. כאמור, ביום 15.3.2021 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את העתירה. בית המשפט מצא – לאחר שסוהרי יחידת "נחשון" הדגימו על הידיים של השופט כבילה בשרוולים – שמבנה השרוולים והצמיד בהם אינו יוצר בעיה בנוגע ללחץ על פרק כף היד; שלחץ זה תלוי במידת הידוק האזיקים סביב השרוול שעוטף את פרק כף היד; ושקושי יתעורר רק אם במקרה מסוים נקטו הידוק יתר. עוד נקבע כי אמצעי ריסון בפקנ"צ ריסון ואמצעי כבילה אינם מוציאים זה את זה, אלא שאמצעי ריסון נועד למנוע התפרעות, ואמצעי כבילה נועד למנוע בריחה – ואפשר שאותו אמצעי ישמש לשתי התכליות. אשר לטענות על אי חוקיות השימוש בשרוולים, נקבע שמקומן בעתירה לבג"ץ, ולא בעתירת אסיר. כמו כן, נמצא שטענות המבקש בדבר שימוש לא ראוי בשרוולים אמורות להתברר בתלונת אסיר; ושהנחיה רפואית לכבול את המבקש באזיקים רגילים, פירושה כבילה באמצעים הרגילים שהמשיב נוקט, בלי לגרום למבקש נזק מכבילה לא עדינה. עוד צוין כי "אין תימה" שנוקטים זהירות רבה בהעברת המבקש, שנושא עונש מאסר ארוך ושניסה לברוח ממאסרו פעמיים בעבר.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולחלופין למתן פסק דין משלים בנוגע לחוקיות השימוש בשרוולים; נטען שסוגיה זו מתאימה להכרעה בעתירת אסיר. ביום 11.4.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע שמדובר למעשה בטענה ערעורית בדבר שגיאה בפסק הדין, ושבית המשפט אינו מוסמך לדון בה לאחר שקם מכיסאו. למעלה מן הצורך צוין שהמבקש טען את טענותיו, ולכן בבקשת רשות לערער או בבג"ץ הן לא יידחו מחמת אי העלאתן. עוד למעלה מן הצורך נכתב שלגוף הטענה "לאי-חוקיותה של עצם הכבילה בשרוול", הכבילה בשרוולים היא "יישום לגיטימי" של סמכות המשיב (וחובתו) לשמור על הביטחון בבית הסוהר ולמנוע בריחת אסירים, ואינה סותרת הוראת חוק או עיקרון חוקתי כלשהו.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקש טוען שאפשר לטעון בעתירת אסיר טענות של אי חוקיות השימוש בשרוולים. לגוף העניין נטען שמותר להשתמש בהם רק לצורך ריסון אסיר ובהתאם לתנאים שבפקנ"צ ריסון; ושבפקנ"צ האמורה, בפקודה נוספת ובתקנות אין הסמכה להורות על כבילה בשרוולים. לגישת המבקש, השימוש בשרוולים אינו עומד בדרישות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכל הפחות יש לפרש לאור חוק היסוד את התחיקה בעניין כבילת אסירים כך שאין בה היתר לכבילה בשרוולים בליווי מחוץ לבית הסוהר. בהקשר זה נטען שהשרוולים הם בעלי "פוטנציאל ממשי לנזק" לידי האסיר; עלולים לגרום להדבקה בנגיף ה- HIV , בצהבת ובמחלות נוספות; פוגעים בכבוד האדם; ופוגעים בזכות לאוטונומיה בשימוש בכפות הידיים. המבקש מוסיף שכדי למנוע בריחה אפשר לנקוט אמצעים חלופיים שפגיעתם בזכויות פחותה; שלעיתים מובילים אותו לדיונים בבתי משפט בכבילה שאינה בשרוולים, עדות לכך שלעולם אין הכרח לעשות זאת; שהשרוולים מזיקים לידיו; שעל אף בקשותיו לא נערך לו שימוע בעניין; ושאוזקים אותו בשרוולים מתוך נקמנות. עוד נטען שהיה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון בנוכחות המבקש כדי שהכבילה בשרוולים תודגם עליו.

4.

המשיבים טוענים בתגובתם שיש לדחות את בקשת הרשות לערער הן על הסף, הן לגופה, וממילא – גם את הבקשה לסעד זמני. תחילה, נטען כי הבקשה עוסקת בעניינו הפרטי של המבקש ואינה מעוררת שאלה כללית, וכי הבקשה שלפניי מפורטת הרבה יותר מזו שהוגשה לבית המשפט המחוזי ויש בה טענות שמועלות בה לראשונה. לגוף העניין המשיבים סבורים כי ההחלטה לכבול אותו בשרוולים בעת ליווי מחוץ לבית הסוהר היא החלטה "סבירה בהחלט", גם נוכח ההוראות הרפואיות בעניינו. זאת בשל המסוכנות מהמשיב (עבריין מין בעל התנהגות מינית חריגה שמוגדר "אסיר התראה"), נוכח החשש להימלטותו (בהיותו מוגדר בעל סיכון גבוה לבריחה) ובהתאם לכך שהמשיב אחראי למשמורת המבקש, לשלומו ולביטחונו ולשלומם של אחרים מפני המשיב ולביטחונם מפניו. מובהר כי גם אסירים אחרים נכבלים בשרוולים בהתאם לנסיבות העניין; כי המשיב בוחן מעת לעת ולפני כל יציאה מבית הסוהר את סוגיית כבילת המבקש בשרוולים; וכי בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש על נזק בריאותי בכבילה ועל איסור רפואי לכבול את המבקש.

5.

המבקש הגיש בקשה להתיר לו להשיב לתגובת המשיבים. לטענתו, קיימות בה "הטעיות" עובדתיות רבות, וכן פורט מצבו הנוכחי, שמטעמי צנעת הפרט לא אפרט. עיינתי בבקשה ובנימוקיה. המבקש מבקש גם שאורה על ייצוגו בידי סנגור מהסנגוריה הציבורית. הסנגוריה הציבורית הודיעה כי אינה תומכת בבקשה זו בנסיבות המקרה, בהינתן שבית המשפט המחוזי נסמך בהחלטתו על "בחינה ישירה" של השרוולים; ושבית משפט זה דחה פעמיים את טענות המבקש, לרבות בהליך שבו היה המבקש מיוצג בידי הסנגוריה הציבורית, ושבו נקבע כי הכבילה מידתית וסבירה בנסיבות העניין ונדחתה טענת אי חוקיות בשימוש בשרוולים. ביום 31.5.2021 החליטה כב' הרשמת ש' עבדיאן "בשלב זה" לא למנות סנגור ציבורי למבקש. נוכח עמדת הסנגוריה הציבורית בהודעתה החלטתי לדחות את הבקשה להורות שתייצג את המבקש בהליך זה. עוד מתבקש סעד ארעי שעניינו איסור לכבול את המבקש בשרוולים עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.

6.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, הגעתי למסקנה שדין בקשת הרשות לערער להידחות. את השימוש בשרוולי כבילה בעניינו הביא המבקש לפני הערכאות השונות לא אחת:

א.

בעתירתו הראשונה טען המבקש שהכבילה מונעת ממנו "צרכים בסיסיים, כגון שתיית מים, אכילה והליכה לשירותים", בלי טענה עקרונית על חוקיות הכבילה. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ח' טרסי ; עת"א 23751-10-18) דחה ביום 11.12.2018 את העתירה לגופה. בקשת רשות לערער לבית משפט זה נדחתה (רע"ב 199/19 סלע נ' שירות בתי הסוהר (14.7.2019) (כב' השופטת ע' ברון )).

ב.

המבקש הגיש עתירה נוספת בעניין כבילתו בשרוולים (עת"א 11570-08-19). ביום 21.1.2020 דחה אותה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) משום שהמבקש לא התייצב לדיון בה על אף החלטה בעניין ו"אין זו הפעם הראשונה שהוא עושה דין לעצמו".

ג.

המבקש עתר בשלישית בסוגיה זו, וגם הפעם לא התייחס לסוגיה העקרונית. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ; עת"א 20510-10-19) דחה ביום 22.1.2020 את העתירה לגופה. בקשת רשות לערער לבית משפט זה נדחתה גם היא (כב' השופט ד' מינץ ; רע"ב 1379/20) ביום 26.2.2020. נקבע כי הטענות בה נעוצות כולן בעניין הפרטי של המבקש; וכי גם לגוף העניין אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בבקשת הרשות לערער העלה המבקש לראשונה את הטענה בדבר אי חוקיות הכבילה בשרוולים. בית המשפט דחה אותה משום שלא הועלתה קודם לכן בהליך, ומצא שהמבקש מנסה "לערער" על ההחלטה הקודמת של בית המשפט העליון באצטלה של טענת אי חוקיות הכבילה.

ד.

בעתירה חדשה טען המבקש כי פקנ"צ ריסון אינה מסדירה שימוש בשרוולים במהלך ליווי אסיר מחוץ לבית הסוהר, וכי הסמכות להורות על כבילה בשרוולים נתונה למפקד בית סוהר, ולא לקצין ביחידת הליווי שנתן את ההנחיה בענייננו. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ; עת"א 60724-01-20) דחה ביום 12.2.2020 את העתירה. נקבע כי שרוולים הם אחד מאמצעי הריסון שנזכרים בפקנ"צ ריסון; כי, לפי תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן: התקנות ), כבילת אסיר לצורך העברתו מבית הסוהר אינה נחשבת לשימוש באמצעי ריסון שמצריך אישור של מנהל בית סוהר; ולכן יש לדחות את טיעון הסמכות שהמבקש העלה.

ה.

בעתירה נוספת טען המבקש שהשימוש בשרוולים "לא עומד בהגדרת פקנ"צ". לטענתו, הוא נאזק באביזר שהוספה לו טבעת ברזל שמחוברת לפרק כף היד ושגורמת לו לכאב רב ולסכנת נמק. לאחר קבלת תשובת המשיב מחק בית המשפט מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ; עת"א 56819-02-20) ביום 1.4.2020 את העתירה. נקבע כי "עניין הכבילה כבר נדון והוכרע", וכי העתירה "טורדנית וקנטרנית שאין לה בסיס בחוק ובפסיקה".

ו.

בעתירה אחרת ביקש המבקש לדעת מהו המקור הנורמטיבי לכבילה בשרוולים במהלך ליווי בידי יחידת "נחשון". בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי ; עת"א 11392-03-20) דחה את העתירה ביום 18.2.2021. נקבע כי הסוגיה הוכרעה בהחלטות בעתירות קודמות (עת"א 20510-10-19, שבית המשפט העליון לא מצא להתערב בה; עת"א 60724-01-20; עת"א 56819-02-20); וכי את טענותיו בדבר המקור החוקי לפקנ"צ ריסון, להבדיל מהוראותיה, היה על העותר להעלות בערעורים על אותן עתירות.

ז.

בעתירה נוספת ביקש המבקש כי רופא יציין בטופס מה המגבלות הרפואיות לכבילת המבקש, כדי שלא ייגרמו נזקים לידיו. בדיון מיום 6.7.2020 הבהיר המבקש כי עתירתו נסבה גם על "עצם הכבילה הלא תקנית". ביום 22.7.2020 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר ; עת"א 32484-06-20) כי, למעשה, העתירה התקבלה בהסכמה, שכן המשיב הסכים שאין לכבול את המבקש כבילה לא עדינה ושיש לציין זאת בטופס המתאים. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר. זו נדחתה ביום 3.8.2020 מפני שעניינה חוקיות השימוש בשרוולים ובאזיקי רגליים, נושא שלא היה חלק מהעתירה הנדונה ושתלוי ועומד בעתירה אחרת. ביום 17.12.2020 נדחתה בקשה נוספת של המבקש לעיון חוזר ובעניין ביזיון בית המשפט. בית המשפט העליון (כב' השופט י' אלרון ; רע"ב 9148/20) דחה ביום 6.1.2021 את בקשת המבקש לרשות לערער על ההחלטות בבקשות לעיון חוזר. נקבע כי טענות המבקש נטועות בעניינו הפרטי; וכי גם לגוף העניין אם המבקש סבור שהמשיב אינו מקיים את פסק הדין בעתירה, יש להגיש על כך תלונה.

ח.

המבקש הגיש עתירה נוספת בעניין, לאחר שנדחתה עתירתו נושא הבקשה שלפניי. הוא סירב לצאת להסעה לדיון בה ביום 22.6.2021, ובית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט העמית י' בן-חמו ; עת"א 11035-06-21) דחה אותה בו ביום.

ט.

העותר לא התייצב לדיון בעתירה נוספת שמאוחרת להחלטה נושא הבקשה שלפניי, ובית המשפט המחוזי בנצרת דחה אותה ביום 13.7.2021 (כב' השופט העמית י' בן-חמו ; עת"א 3873-06-21).

סקירה זו מעלה שבעתירותיו השונות המבקש טוען את טענותיו, בהן נושא הסמכות המועלה בבקשה שלפניי, לשיעורין. נוסף על כך, בעתירות קודמות החליט בית המשפט המחוזי בטענה זו – לעיתים בהפניה להחלטות קודמות – והמבקש לא השיג על כך. בנסיבות אלו, ולאחר שבתי המשפט נדרשו שוב ושוב לסוגיית השימוש בשרוולי כבילה בעניינו של המבקש, וגם אם המבקש מעטה על עתירותיו מעת לעת אצטלה אחרת, לא מצאתי כי יש עילה למתן רשות לערער בעניינו של המבקש.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא. הבקשה לצו ארעי התייתרה.