רע"ב 2839/09 פורסאן סביחאת נ. מדינת ישראל/ועדת השחרורים בית הסוהר כרמל

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים סגן הנשיא ש' ברלינר , סגן הנשיא י' גריל ו ב' בר-זיו ), בגדרו נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש. העתירה כוונה נגד החלטת הוועדה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן – הוועדה ) שלא לקיים דיון חוזר בעניינו של המבקש.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר של חמש שנים ושלושה חודשים בגין הרשעתו בשלושה תיקים פליליים בחטיפה לשם רצח או סחיטה, סחר בסמים, סחיטה באיומים, תקיפת שוטר, איומים, התפרצות, גניבה, ניסיון לגניבת בקר, שימוש ברכב ללא רשות, שוטטות למטרה אסורה וקבלת נכס שהושג בפשע. אין זוהי תקופת המאסר הראשונה של המבקש, שריצה בעבר כשישה חודשי מאסר בשנת 1999, לאחר שנדון לתשעה חודשי מאסר ושוחרר שחרור מוקדם. כמו כן, משנת 2002 ריצה המבקש עונש מאסר של שנתיים. בקשתו דאז לשחרור מוקדם נדחתה והוא ריצה את מלוא תקופת המאסר. אקדים את המאוחר ואציין כי אין זכר לעבר פלילי מכביד זה בבקשת רשות הערעור, להפך – בסעיף 19 לבקשה נאמר כך: "המבקש יטען כי עד לפני מעצרו ניהל חיים נורמטיביים ותקינים לחלוטין...". למעשה די היה באי-דיוק חמור זה כדי לדחות הבקשה על הסף ואולם רואה אני להרחיב מעט.

3.

בתאריך 12.5.2008 החליטה הוועדה בכלא, ברוב דעות, על שחרורו המוקדם של המבקש. הטעמים לכך היו שמדובר באסיר שיוצא לחופשות ללא כל חשש, חוזר בזמן למאסרו, ניסה לשקם את עצמו בכלא ועבר מספר רב של קורסים והכשרות, צבר דו"ח משמעת אחד בכל תקופת מאסרו (עד לאותה עת), זוכה לאמון מטעם שלטונות שירות בתי הסוהר והדבר בא לידי ביטוי בכך שאיפשרו לו לארח אסיר אחר בחופשה בבית משפחתו וכן לאור תכנית שיקום של הרשות לשיקום האסיר בעניינו של המבקש. דעת המיעוט סברה כי נוכח העובדה שמדובר באסיר שכלוא בפעם השלישית ובשים לב למידעים המודיעיניים החמורים לגבי מעורבותו הנטענת בארגון פשיעה – אין מקום לשחררו שחרור מוקדם. המדינה עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו כנגד החלטה זו של ועדת השחרורים ובית המשפט הנכבד ביטל את החלטת הוועדה והעדיף את דעת המיעוט על טעמיה על פני דעת הרוב ונימוקיה. פסק הדין האמור ניתן בתאריך 4.6.2008.

4.

בתאריך 2.11.2008 (כעבור כ-5 חודשים מהחלטת בית המשפט הנכבד) פנה המבקש לוועדה על מנת לקיים דיון חוזר בעניינו וציין כי חלפה חצי שנה מאז הדיון הקודם וכי קיימות נסיבות חדשות בעניינו של המבקש, שהן: תפקודו של המבקש הינו חיובי ביותר ולשביעות רצונם מלאה של כל הממונים עליו; המבקש ממשיך לצאת לחופשות וחוזר בזמן; המבקש יוצא לחופשות בביתו שבכפר סאלם והוראת ההרחקה שהיתה קודם לעניין חופשת רדיוס, בוטלה; העובד הסוציאלי של כלא עתלית מסר חוות דעת על תפקודו החיובי וכן כי המבקש נפגש עם נציג הרשות לשיקום האסיר אשר חידש את התכנית ואף הוסיף איזוק אלקטרוני ופיקוח מוגבר. במכתב נוסף ששיגר בא-כוחו של המבקש לוועדה הוא ציין עוד כי תנאי ההגבלה ומעצר הבית שהושתו בעבר על המבקש בעת יציאתו לחופשה בוטלו וכיום הוא עושה את חופשותיו במקום מושבו בכפר סאלם.

5.

הוועדה דחתה את בקשתו של המבקש לקיים דיון חוזר בעניינו. הטעם לכך היה שהנסיבות שהעלה המבקש בבקשתו אינן בגדר נסיבות חדשות, אלא היו ידועות במועד הדיון הקודם בבקשתו הן בוועדה והן בבית המשפט הנכבד. עוד נאמר בהחלטת יושב ראש הוועדה, כי על פי דיווחים עדכניים של גורמי הכלא, מאז שניתנה החלטת בית המשפט שביטלה את החלטת הוועדה, היו למבקש עוד שתי עבירות משמעת, האחרונה שבהן בחודש אוגוסט 2008. כמו כן ציין יושב ראש הוועדה כי קיימים מידעים מודיעיניים שליליים רבים לגבי המבקש, העדכני שבהם מחודש ספטמבר 2008.

על החלטה זו שלא לקיים דיון חוזר בעניינו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. לאחר שקיים דיון בעתירה, החליט בית המשפט הנכבד קמא בדעת רוב (סגן הנשיא, השופט ש' ברלינר וסגן הנשיא, השופט י' גריל ), לדחות את העתירה, מן הטעם שהחלטת הוועדה הינה החלטה "סבירה ואף בלתי נמנעת", לשון בית משפט קמא. דעת המיעוט שם (כב' השופטת ב' בר-זיו ) גרסה כי בהחלטת הוועדה לא נשקלו כלל שיקולי המבקש, אלא רק שיקולי המשיבה ובכך יש לגישתה טעם לפגם. עוד ציינה שופטת המיעוט הנכבדה כי אין בעמדתה כדי להתייחס לגוף הדברים וכל שהיא סבורה הוא כי היה ראוי לאפשר למבקש דיון חוזר בבקשתו.

6.

כנגד החלטה הנ"ל (דעת הרוב שבה) מכוונת בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש טוען בבקשה כי הוועדה לא שקלה כלל את שיקוליו, אלא רק את שיקולי המשיבה. עוד הוא טוען כי

מאז מאסרו התנהגותו היתה טובה וחיובית. המבקש שב ומדגיש כי הרשות לשיקום האסיר הכינה עבורו תכנית שיקום ארוכה שבה תנאים מגבילים משמעותיים. לשיטת המבקש חל שיפור בהתנהגותו מאז ניתנה החלטת הוועדה הראשונה והדבר בא לידי ביטוי בשינוי קטגורית החופשות שלו ובתנאים המגבילים המוטלים עליו בעת יציאה לחופשות. עוד טוען המבקש כי בית המשפט הנכבד קמא לא איזן כראוי בין ההליך השיקומי אותו עובר המבקש בכלא לבין המידעים המודיעיניים שהוצגו בפני בית המשפט.

המשיב מתנגד לבקשה וסבור כי דינה להידחות על הסף ולגופה. לתפיסת המשיב אין בבקשת רשות ערעור זו כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או נושא אחר בעל חשיבות כללית, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה. לגופו של עניין טוען המשיב כי החלטת הוועדה שלא לאפשר דיון חוזר בעניין המבקש הינה הגיונית ומתבקשת, בפרט בשים לב לכך שאף אם נקבל את טענת המבקש כי היה שינוי נסיבות בעניינו מאז מתן ההחלטה הראשונה – הרי ששינוי זה היה לרעה בלבד, בדמות צבירת שתי עבירות משמעת, והוא איננו יכול לשמש את המבקש בבקשתו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות .

8.

כידוע, כלל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות עקרונית כללית (ראו: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) ועיינו גם רע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009). מעיון בבקשה שלפני עולה כי אין היא באה בגדר המקרים הללו. כל עניינה של הבקשה בשאלה הקונקרטית הנוגעת למבקש ולו בלבד, והיא – האם חל שינוי נסיבות המצדיק דיון נוסף בוועדה. הנה כי כן, אין מדובר בשאלה משפטית עקרונית אלא בבחינה פרטנית של המבקש ועניינו ועל כן דין הבקשה להידחות.

9.

בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי גם לגופו של עניין – דין הבקשה להידחות. סעיף 19(5) ל חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן – החוק ) קובע כי ועדה שהחליטה לא לשחרר אסיר שחרור מוקדם תתכנס שוב רק אם בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הוועדה שלא לשחרר את האסיר, הגיש האסיר בקשה מנומקת והוועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר – המצדיק קיומו של דיון חוזר. במקרה שלפנינו, כל הנסיבות שנטענו על ידי המבקש בבקשתו לדיון חוזר הועלו כבר ונדונו על ידי הוועדה בהחלטתה הקודמת וכן היו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, עת ביטל את החלטת הוועדה על שחרורו המוקדם של המבקש. אשר על כן, לא נפל פגם המצדיק התערבות בית משפט בהחלטת הוועדה, שהיא הגורם המקצועי והמוסמך בעניינים כגון אלה. למרבה הצער, אחד השינויים שחלו בכל הנוגע למערער היה שינוי לרעה, שכן המערער צבר בינתיים עבירות משמעת.

10.

בשולי הדברים אעיר כי למבקש שמורה, כמובן, הזכות לשוב ולפנות בעתיד בבקשה לקיים דיון חוזר בהתאם לכללים בסעיף 19 לחוק, וזאת ככל שיסבור שאכן יהיה שינוי נסיבות (חיובי) של ממש המצדיק דיון חוזר.

11.

נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית.