רע"ב 3/16 רע"ב 3/16

השופט צ' זילברטל:

1.

נציבת שירות בתי הסוהר דחתה את בקשתו של המבקש לשחרור על תנאי ממאסר (לפי סעיף 2 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי )). המבקש, אשר ביקש להשיג על החלטה זו של נציבת שירות בתי הסוהר, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירת אסיר. בית המשפט המחוזי דן בעתירת המבקש במותב דן יחיד, ובפסק דינו דחה את העתירה. בפנינו בקשת המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

הליכי ההשגה על החלטות נציבת שירות בתי הסוהר לפי סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי, עוגנו בסעיף 25 לאותו חוק, הקובע כדלקמן:

" 25.

עתירה נגד ועדה

(א) האסיר ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש עתירה נגד החלטת נציב בתי הסוהר לפי סעיף 2...

(ב) עתירה תוגש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר, ואם שוחרר – בית הסוהר שבו הוחזק ערב שחרורו (בחוק זה – בית המשפט).

(ג) בית המשפט ידון בעתירה לפי סעיף קטן (א) במותב של שלושה , שיקבע נשיא בית המשפט" [ההדגשה הוספה].

כמפורט לעיל, בענייננו בית משפט קמא דן והכריע בעתירת המבקש בדן יחיד, ואיש מבעלי הדין לא היפנה את תשומת ליבו לענין זה.

3.

בהחלטתי מיום 4.1.2016 ביקשתי מהצדדים את התייחסותם לסוגיה זו, ואלה בהודעתם היו תמימי דעים כי אכן בית משפט קמא נדרש היה לדון בעתירת המבקש במותב שלושה. המבקש טעו כי על אף האמור, אין מקום להחזיר את התיק לבית משפט קמא, שכן עלול לחלוף פרק זמן עד שייקבע דיון מחודש בעתירתו, בעוד שנדרשת הכרעה דחופה בעניינו של המבקש.

בנסיבות לא ראינו מנוס מקבלת הבקשה, אך לא מן הטעמים המנויים בה, אלא בשל כך שפסק דינו של בית משפט קמא ניתן בחוסר סמכות נוכח הוראות סעיף 25(ג) לחוק שחרור על תנאי.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת, במובן זה שפסק דינו של בית משפט קמא בטל מאחר שניתן בחוסר סמכות. אין באמור כדי להביע דעה ביחס לנימוקיו של בית משפט קמא לגופם של דברים. על הצדדים לפנות לבית משפט קמא ולבקש שייקבע דיון מחודש בעתירת המבקש בפני מותב תלתא, ויש לקוות שדיון זה ייקבע בהקדם האפשרי נוכח נסיבות המקרה.