רע"ב 3131/02 איאד ג'בארין נ. מדינת ישראל

1. המבקש

הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון הצתה בנסיבות מחמירות, ייצור נשק, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב באמצעות השלכת אבנים, התפרעות וניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. המדובר בשרשרת של עבירות ביטחוניות שבוצעו על ידו במסגרת ההתפרעויות והפרות הסדר שאירעו בישראל במהלך חודש אוקטובר 2000. במסגרת הסדר טיעון נגזר על המבקש עונש של 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי. ועדת השחרורים החליטה, ברוב דעות, כי המבקש ישוחרר, שחרור מוקדם, בתום שני שלישים מתקופת מאסרו. על החלטה אחרונה זו, הגישה המדינה עתירה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה, וביטל את החלטת השחרור. עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

2.המבקש טוען כי השיקול של בטחון המדינה והסיכון לציבור, הנו רק אחד מהשיקולים הצרכים לעניין השחרור, וכי בעניינו ניתן לשיקול זה משקל יתר. המבקש מדגיש את גילו הצעיר, וטוען "שאין לו שום עבר פלילי מכביד". הוא מוסיף, כי התנהגותו בכלא הייתה ללא דופי, וכך גם התנהגותו במהלך החופשות אליהן יצא. עיקרו של דבר, משיג המבקש על הקביעה כי יש בשחרורו משום סיכון לשלום הציבור ובטחונו.

3.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את מכלול הראיות שהונחו בפניו, ובכללן חומר מודיעיני שהוגש לעיונו. חומר זה הוצג גם בפני על ידי המשיבה. בהתחשב בכל אלו, קבע בית המשפט המחוזי, כממצא עובדתי, כי אופי העבירות, ריבוין והיקפן, מלמד על מסוכנותו של המבקש לשלום הציבור. לא מצאתי עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. בנסיבות העובדתיות של המקרה, לא מצאתי גם כי האיזון שערך בית המשפט קמא בין השיקולים השונים הרלבנטיים הנו איזון בלתי סביר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.