רע"ב 3149/20 אמג'ד עליוי נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט אהרון משניות ) מיום 19.2.2020 בעת"א 39411-08-19, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לביטול ההליך המשמעתי אשר ננקט נגדו על ידי המשיב, הוא שירות בתי הסוהר (להלן: " שב"ס ").

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בבית הסוהר "רמון", באגף לאסירים ביטחוניים (להלן: " בית הסוהר " ו-" האגף ", בהתאמה). ביום 18.3.2019, הציתו מספר אסירים בבית הסוהר 14 תאים באגף, וגרמו לנזק רב. בעקבות כך, החליט שב"ס להעמיד קבוצת אסירים, והמבקש ביניהם, לדין משמעתי, בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.13.00 "דין משמעתי אסירים" (להלן: " פקודת הנציבות "). ביום 19.3.2019 המבקש הורשע וחויב בתשלום קנס ופיצוי בסך כולל של כ-3,400 ש"ח, וכן הוטל עליו עונש מנהלי של מניעת ביקורי משפחה למשך חודשיים.

2.

ביום 21.7.2019 פנה המבקש יחד עם שני אסירים נוספים ליועץ המשפטי של שב"ס (להלן: " היועץ המשפטי "), בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנציבות, בטענה כי בהליך המשמעתי שננקט נגדם נפלו פגמים משמעותיים, ולכן יש להורות על ביטולו. בתשובתו, דחה היועץ המשפטי את הבקשה, הן נוכח השיהוי המשמעותי בהגשתה, והן מאחר שמצא כי ההליך היה תקין ואין הצדקה לבטלו.

3.

עקב כך, ביום 19.8.2019 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע עתירת אסיר התוקפת את החלטת היועץ המשפטי ואת ההליך המשמעתי שננקט נגדו. במסגרת העתירה, טען המבקש כי ההליך המשמעתי התנהל תוך הפרת זכויותיו הדיוניות והמהותיות, ומשכך הרי שנפל בו פגם ממשי המצדיק את ביטולו.

4.

ביום 19.2.2020 נתן בית המשפט קמא פסק דין הדוחה את העתירה. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט כי בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על הליכים משמעתיים, והדרך להשיג על הליכים אלו מפורטת בסעיפים 7 ו-8 לפקודת הנציבות. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי על פי סעיף 8 לפקודת הנציבות, פנייה ליועץ המשפטי לצורך ביטול ההליך צריך שתוגש תוך 30 ימים ממועד סיום ההליך המשמעתי. ואולם, בענייננו הגיש המבקש את פנייתו רק בחלוף למעלה מ-4 חודשים ממועד סיום הדין המשמעתי. בית המשפט קמא סבר כי די בעובדה זו כדי לדחות את העתירה. לגופם של דברים, ולמעלה מן הצורך, ציין בית המשפט קמא כי מעיון בטופס ההליך המשמעתי שהוגש בעניינו של המבקש, לא עולה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך. בכלל זאת, ציין בית המשפט קמא כי גרסתו של המבקש נמסרה ותועדה, וכי המבקש הבין את ההליך שהתנהל. כן צוין כי הרשעתו של המבקש וגזר דינו נומקו כראוי. משכך, קבע בית המשפט כי ההליך המשמעתי שננקט נגד המבקש היה תקין, ולא נמצא בו כל פגם מהותי המצדיק את התערבותו. כן נקבע כי החלטת היועץ המשפטי הייתה סבירה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

במסגרת בקשתו, המבקש חוזר וטוען כי בהליך המשמעתי שננקט נגדו נפלו פגמים משמעותיים. בכלל זאת, נטען כי לא נמסר לו עותק מגיליון הרשמה, וכן כי הוא לא יוּדַּע על זכותו לזמן עדים ולדרוש הבאת מוצגים. עוד נטען כי ההליך התנהל באופן מוטה, כשתוצאתו ידועה מראש, וכן כי העובדה שמרבית האסירים באגף הועמדו לדין משמעתי ונגזר על כולם עונש זהה, מלמדת על הטלת ענישה קולקטיבית. באשר לשיהוי שנפל בפנייה ליועץ המשפטי, טוען המבקש כי שב"ס לא יידע אותו בדבר זכותו להשיג על ההליך המשמעתי, ולכן שב"ס הוא האחראי לשיהוי. משכך, סבור המבקש כי שגה בית המשפט קמא עת החליט לדחות את העתירה.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בהתייחסות המשיב. עיקר הטענות שהעלה המבקש במסגרת עתירתו לבית המשפט קמא, ובמסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, עניינן בפגמים שנפלו לטענתו בהליך המשמעתי שננקט נגדו. ואולם, כפי שציין בית המשפט קמא, עתירת אסיר איננה הדרך להשיג על הליכים משמעתיים שמנוהלים על ידי שב"ס, אלא זאת יש לעשות באמצעות פנייה ליועץ המשפטי של שב"ס, כפי שמורה פקודת הנציבות, וכפי שעשה המבקש באיחור ניכר.

7.

ככל שהבקשה נוגעת להחלטתו של היועץ המשפטי ביחס לפניית המבקש מיום 21.7.2019, הרי שלא מצאתי בבקשה כל טעם המצדיק שינוי של קביעת בית המשפט קמא לפיה אין כל בסיס להתערבות שיפוטית בהחלטה.

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.