רע"ב 3200/07 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אהד ) בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטתו של המשיב שלא להוציאו לחופשות.

1.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן שלוש שנים בגין הרשעתו בעבירות חמורות שביצע באשתו דאז – גרושתו היום – לרבות עבירות של אונס, מעשי סדום ואיומים. לאור אופיין של העבירות בהן הורשע, נדרשת המלצה מטעם הוועדה המחוזית לאלימות במשפחה וגילוי עריות (להלן:"ועדת אלמ"ב") על מנת לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה. ועדת אלמ"ב דנה בעניינו של המבקש ביום 20.9.06 והמליצה שלא להתיר את יציאתו של המבקש לחופשה.

2.

המבקש הגיש עתירת אסיר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בגדרה ביקש להתיר את יציאתו לחופשה כאמור. הדיון בעתירתו של המבקש התקיים ביום 21.3.07, לאחר שלמבקש מונה בא-כוח מטעם הסניגוריה הציבורית. לאחר שבחן את חוות-הדעת הגלויה והחסויה של וועדת אלמ"ב קבע בית המשפט, כי אין עילה להתערבות בהחלטת המשיב ודחה את העתירה.

3.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה שב ועותר המבקש להתיר את יציאתו לחופשה כשהטענה העיקרית באמתחתו היא, כי יש לקבוע האם ההלכות שנקבעו בע"א 6481/01

אל-עובייד נ' שירות בתי הסוהר (להלן: עניין אל-עובייד ) בעניין מסוכנותו של אסיר המכחיש את העבירות המיוחסות לו ובעניין מעמדה של חוות דעת טיפולית-מקצועית שניתנה בידי מרכז בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר לעניין יציאה לחופשה – יפות גם לעניינו, וחלות גם לגבי חוות דעת מקצועיות של ועדת אלמ"ב. בנוסף הוא טוען, כי התנהגותו במהלך המאסר היתה ללא דופי; כי אין לו הרשעות נוספות פרט לזו שבגינה הוא מרצה כעת את עונשו; וכי עובר להרשעתו ניתנו בעניינו תסקירי שירות מבחן אשר אפשרו את שחרורו למעצר בית חלקי, וכי מאז, קהתה מסוכנותו ולכן אין כל מניעה לאפשר את יציאתו לחופשה.

4.

המשיב מפרט בתגובתו את ההתפתחויות שחלו בעניינו של המבקש מאז הוגשה הבקשה ועד עתה. ביום 10.6.07 הודיע המשיב כי ביום 3.7.07 צפויה ועדת אלמ"ב לשוב ולדון בעניינו של המבקש ולגבש המלצות מעודכנות באשר לאפשרות להוציאו לחופשה. ביום 10.7.07 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המשיב, בה צוין כי במסגרת הדיון בעניינו של המבקש, אשר נערך, כאמור, ביום 3.7.07, ציינה העובדת הסוציאלית של הכלא בו מרצה המבקש את מאסרו כי המבקש זומן לשיחה עמה מספר פעמים אף סירב להיפגש או לשוחח עימה. עוד ציינה, כי האסיר ביקש מספר פעמים להחליף את העובדת הסוציאלית, אך בקשותיו לא נענו. בנוסף צוין, כי המבקש נתבקש מספר פעמים להעביר את עמדתו וטענותיו לקראת הדיון בועדת אלמ"ב אך נמנע מלעשות כן. בנוסף לאלה, במסגרת הדיון בוועדה התגלו אי אלו סתירות ותהיות לגבי מספר טענות שהועלו מטעם המבקש.

בשל חוסר שיתוף הפעולה של המבקש עם העובדת הסוציאלית סברה ועדת אלמ"ב כי אין באפשרותה להתרשם מן המבקש או מרמת המסוכנות הנשקפת ממנו כיום אולם בצעד חריג, יצרה הוועדה קשר עם המבקש במהלך הדיון. במסגרת שיחה טלפונית שניהלו חברי הוועדה מסר המבקש מספר פרטים אודות הקשר שהוא מקיים עם בנו וכן טען, כי העביר את טענותיו לוועדה. נוכח האמור, קבעה הוועדה כי בטרם ניתן יהיה לגבש עמדה עדכנית בעניינו של המבקש נדרשת אינפורמציה נוספת בעניינו, ולאחר קבלתה ייערך דיון מחודש בבקשתו של המבקש להוציאו לחופשה. דיון כאמור נקבע ליום 31.7.07, ועשרה ימים עובר לו העביר בא-כוח המבקש מכתב לוועדת אלמ"ב ובו שטח את טענותיו של מרשו.

ביום 31.7.07 – לאחר שהונחו בפניה דו"ח עדכני מטעם העובדת הסוציאלית בכלא, מכתב מטעם בא-כוח המבקש, דו"חות עדכניים מטעם העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחתו של המבקש, תסקיר שירות המבחן וחוות-דעת ממרכז טיפולי בו טופל המבקש בעבר – הגיעה וועדת אלמ"ב למסקנה כי אין מקום להמליץ על יציאתו של המבקש לחופשה. בהחלטתה ציינה וועדת אלמ"ב כי: "מהתבוננות בכל האינפורמציה שהתקבלה לוועדה עולה תמונה של אדם חסר תובנות ובעל עמדות נוקשות. מכחיש מעשי האלימות בגינם נשפט למאסר... הוועדה מתרשמת כי האסיר מרוכז בעצמו ובצרכיו המיידים ואינו מגלה אמפתיה לקורבן, אינו מסוגל להבין את צורכי בנו, שהינו נער בחינוך המיוחד ונזקק להתייחסות מיוחדת. לאור האמור לעיל, הוועדה מתרשמת מאסיר שמסוכנותו לא פחתה עם השנים. עצם הכחשתו את מעשיו מחזקת את הערכת חברי הוועדה כי מסוכנותו של האסיר לטווח הקצר והארוך גבוהה ועומדת בעינה. לפיכך, אין הוועדה ממליצה על חופשותיו ושחרור מוקדם" (פרוטוקול וועדת אלמ"ב מיום 31.7.07). נוכח השתלשלות עניינים זו סבור המשיב כי דין הבקשה להידחות או להימחק על הסף, משום שכיום, קיימת בעניינו של המבקש המלצה חדשה של וועדת אלמ"ב אשר טרם נבחנה בידי הערכאה הדיונית הרלוונטית – היא בית המשפט המחוזי.

עמדת המשיב מקובלת עלי. כידוע, הלכה היא כי "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86). לא מצאתי כי בשלב הנוכחי, וקודם שמוצו ההליכים לפני הערכאה הדיונית, ישנה הצדקה ליתן רשות ערעור.

נוכח ההמלצה החדשה – המבוססת על חוות-דעת עדכניות ביחס למבקש ולבני משפחתו

רשאי אפוא המבקש לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בעתירה חדשה, על מנת להעמיד לביקורת שיפוטית – כפי שמציעה המדינה – את התשתית הצריכה לעניין במלואה, ובכללה המלצתה החדשה של ועדת אלמ"ב. לאחר שיינתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וככל שעתירתו תידחה, יהא המבקש רשאי לפנות בבקשה ליתן לו רשות ערעור, ככל

שתהיה בידו עילה לכך.

אשר על כן הבקשה נדחית.