פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"ב
3384/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
ה
מבקש:
בן-שחר שטיינבוים
נגד
המשיב
:
שירות בתי הסוהר
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.3.02 בעע"א 3082/01
שניתנה על-ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
המבקש, המרצה עונש מאסר של 14 חודשים בגין עבירות מס, ערער לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על החלטת המשיב לסווגו כאסיר בקטגוריה ב1/, שהיא קטגוריה של אסירים שטרם יציאתם לחופשה מבית-הסוהר יש לקבל בעניינם חוות-דעת מטעם משטרת-ישראל. המבקש הגיש את ערעורו לאחר שהמשיב, בהתבסס על חוות-דעת המשטרה, סירב לאשר את יציאתו לחופשה מבית-הסוהר.
בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. וכך קבע:
מתגובת המשיב עולה כי משטרת ישראל מתנגדת להוצאת [המבקש] לחופשה. על פי החומר שהוגש לעיוני, ל[מבקש] עשרות תיקים תלויים ועומדים נגדו בגין הונאה. [המבקש] נעצר ביום 2.8.01, אף שנשפט כבר בתאריך 29.12.00 לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת. על פי דוח משטרת ישראל [המבקש] לא התייצב לריצוי עונשו והוכרז כעבריין נמלט. בעת מעצרו, נתפס עם נשק, סמים מסוכנים ותעודת זהות מזויפת. משטרת ישראל סבורה כי לאור אופיו ועברו של [המבקש], קיים חשש סביר כי אם יצא לחופשה לא יחזור ואף ימלט מהארץ, זאת לאור הכמות האדירה של מקרי הונאה בהם הוא חשוד, בהיקף של עשרות מליוני שקלים...
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי, שבגידרה טען המבקש, כי יציאתו לחופשות נחוצה על-מנת לאפשר את שיקומו. עוד טען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי למעשה הכריע את דינו ביחס למעשים שבהם טרם הורשע, וזאת אף שלא הוצגו בפני בית-המשפט ראיות מתאימות.
טענות המבקש אינן יכולות להתקבל.
כאמור, בית-המשפט המחוזי עיין בחומר מודיעיני שהוצג בפניו, וקיבל את חוות-דעת משטרת ישראל בעניינו של המבקש. חומר זה מעמיד תשתית עובדתית מספקת, ואף למעלה מכך, המאפשרת למשיב לקבל החלטה מינהלית בדבר סיווג המבקש לצורך יציאה לחופשות, כאסיר שקיים צורך בחוות-דעת המשטרה בעניינו.
מובן, כי יציאה לחופשה עשויה להועיל למבקש. אלא שעל המשיב הוטל לאזן בין שיקול זה לבין שיקולים אחרים, ובכלל זה החשש מפני הימלטות המבקש. כעולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, באיזון זה אין עילה להתערבות.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"א באייר תשס"ב
(23.4.02).
ש
ו פ ט ת