רע"ב 3400/10 דמיטרי סטופק נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את עתירתו של המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים שלא לאפשר לו שחרור מוקדם על-תנאי.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 5 שנים לריצוי בפועל שתחילתו ביום 23.12.2005 בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה, התחזות לאחר והפרעה לשוטר. המבקש הגיש בקשה ראשונה לשחרור על תנאי אשר נדחתה על ידי ועדת השחרורים ביום 5.10.2008, בשל התרשמות שלילית של הועדה מהמבקש אשר הסתמכה בין היתר על חוות דעתם של העובד הסוציאלי והשב''ס, והעדר תוכנית שיקום שתענה לצרכיו של האסיר. לאחר מספר בקשות לעיון חוזר ואף עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוחלט על קיום דיון חוזר בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי.

2.

ביום 25.2.2010 דחתה ועדת השחרורים את בקשת השחרור המוקדם על-תנאי של המבקש בשנית. ועדת השחרורים ביססה את החלטתה על חוות דעתה של העובדת הסוציאלית

שהצביעה על כך שהמבקש לא שינה את גישתו ואינו נרתם לקשר מעמיק לצורך הכנת תוכנית שיקום. כמו כן, הסתמכה הועדה על עמדת נציגי הרשות לשיקום האסיר אשר קבעו שהמבקש אינו מתאים לתוכנית שיקום בפיקוח שהוצעה על ידו מכיוון שהוא מגלה תובנה נמוכה למצבו, לא משתף פעולה וחסר בשלות. בנוסף קבעה ועדת השחרורים שאין בתוכנית השיקום הפרטית שהוגשה לוועדה כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש, שכן לאור עברו הפלילי המכביד של המבקש היה צורך שהוא ישתתף תחילה במסגרות הטיפוליות שהוצעו לו בין כתלי הכלא בכדי שיחל את תהליך השיקום. על החלטת ועדת השחרורים הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש, תוך שהוא מדגיש שלא נפל פגם בהחלטת ועדת השחרורים שהייתה סבירה בעניינו של המבקש.

מכאן הבקשה שלפני.

3.

המבקש מתאר בבקשתו את השתלשלות האירועים בעניינו, תוך שהוא מדגיש שהוא הועבר לשהות באגף לאסירי עבודה, יוצא לחופשות, נטל חלק בקורסים להכשרה מקצועית בנושאים שונים כאשר כל אלה מלמדים על כך שהוא השתקם ועל כן יש להיעתר לבקשתו לשחרור מוקדם על-תנאי מהכלא.

4.

המשיבה טוענת שיש לדחות את בקשת המבקש על הסף שכן לא הועלתה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. בנוסף טוענת המשיבה שיש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין, שכן החלטת ועדת השחרורים הייתה סבירה, ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית משפט זה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בבקשות כאלה תינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית או עניין ציבורי חשוב (ראה רע''ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים בית הסוהר מעשיהו (לא פורסמה, 20.1.2004); רע''ב 393/97 סרסאוי נ' מדינת ישראל , (לא פורסמה 18.3.1997); רע''ב 4539/97 יונס נ' מדינת ישראל , (לא פורסמה, 5.10.1997); רע''ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה

(לא פורסם, 11.3.2009)). המבקש לא מעלה בבקשתו שאלה משפטית כללית או שאלה בעלת עניין ציבורי חשוב.

6.

למעלה מן הנדרש אציין שגם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. החלטת ועדת השחרורים הייתה בגדר מתחם הסבירות ולא נפל בה פגם אשר הצדיק את התערבות בית משפט קמא. החלטת ועדת השחרורים נעשתה בהסתמך על חוות דעתה של העובדת הסוציאלית ועמדת נציגי הרשות לשחרור האסיר, אשר קבעו שהמבקש איננו מתאים לתוכנית השיקום והפיקוח שהוצעה על ידו. כמו כן, המבקש לא נטל חלק במסגרות הטיפוליות שהוצעו לו בין כותלי הכלא, ועל כן לאור עברו הפלילי המכביד אין יסוד להנחה שפחתה מסוכנותו.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.