רע"ב 3458/02 הנרי ואהאב נ. שירות בתי הסוהר

המבקש, אסיר המרצה מאז 28.10.91 עונש מאסר של 12 שנים בגין עבירות אלימות, הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע עתירת אסיר, שבה טען כי הגם שריצה כבר תקופה של כעשר שנים מעונשו, שירות בתי-הסוהר החליט כי אין להוציאו עוד לחופשות. לטענת המבקש, החלטה זו אינה סבירה, אף שנתקבלה על רקע הפרות משמעת מצד המבקש. המבקש ציין, כי מדובר בהפרות משמעת פעוטות.

בתגובתו לעתירה טען שירות בתי-הסוהר, כי בשל הפרת המבקש את תנאי חופשתו האחרונה, ובשל כך שהמבקש חזר מחופשה זו באיחור של כחמש שעות וכשהוא שרוי בגילופין, הוחלט להשעות את יציאת המבקש לחופשות למשך שלושה חודשים, שלאחריהם נבחן עניינו של המבקש בשנית והוחלט כי הוא אינו יכול לעמוד במגבלות החופשה שהוטלו עליו, ועל-כן אין לאפשר לו יציאות לחופשה.

נוכח תגובת השירות, דחה בית-המשפט המחוזי, בתאריך 30.9.01, את עתירת המבקש.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שהוגשה על-ידי בא-כוח המבקש בתאריך 24.4.02. טענת המבקש הייתה, כי שירות בתי-הסוהר התעלם בקביעת עמדתו מהתנהגותו הטובה של המבקש בין כתלי בית-הסוהר, וכי ממילא המבקש כבר נענש בגין הפרות המשמעת הנ"ל, כאשר נשללו ממנו חופשות נוספות.

בית-המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי החלטת שירות בתי-הסוהר סבירה, לאור התנהגות המבקש, ולא שוכנעתי כי יש עילה להתערבות בית-משפט זה המצדיקה מתן רשות לערער.

עם זאת, כאמור, מאז ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי חלפו שבעה חודשים. בנסיבות אלו, ברי כי בדחיית הבקשה למתן רשות ערעור אין כדי לחסום את דרכו של המבקש להגיש בפני השירות בקשה לעיון מחדש בהחלטתו.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.