רע"ב 3499/04 עדיני עזריאל נ. מדינת ישראל

1.המבקשים – ששניים מהם הם אסירים שסיימו לרצות עונשי מאסר שנגזרו עליהם ושניים מהם מרצים עדיין עונשי מאסר – הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, להרשות להם להגיש עתירה משותפת שעניינה "שלילת הזכויות, השימוש הכוחני שנעשה כנגד קבוצה זו וההסתה המתמשכת הגורמת לחשש ממשי לחיי האנשים שתווית עבירת המין הודבקה עליהם". בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ), בהחלטתו מיום 23.2.04, דחה את הבקשה מן הטעם ש"לכל אחד מהעותרים נסיבות מיוחדות" ועל כן "יש לדון בכל עתירה בנפרד".

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה. המשיבים הגישו תגובה מקדמית לבקשה. המבקשים הגיבו על התגובה.

2.בבקשתם טוענים המבקשים כי "העתירה מוגשת כעתירה ייצוגית ע"י עותרים שונים שרק מייצגים את החתומים על העתירה 'למען השוויון' שעניינם המשותף הוא ביטחונם, כבודם, חייהם, זכותם לקוות לשיקום ככל אסיר אחר, והרצון לשוויון " (ההדגשה במקור – י' ט'). העותרים מוחים על כך שלא ניתנה להם זכות טיעון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין הגשת עתירה משותפת ומבקשים "לשקול לאפשר לנו להעביר את הדיון בעתירה כולה בהקדם לבימ"ש העליון כעתירה ייצוגית".

בתגובה לבקשה משיבים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר והיא עוסקת בעותרים שונים שענייניהם שונים והלכה פסוקה היא שאין לצרף בעתירה אחת עניינים שונים כיוון שהדבר יוצר סרבול ובלבול מיותרים. כמו כן טוענים הם כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית חשובה או נושא בעל חשיבות כללית שיש בהם כדי להצדיק רשות לערער.

3.דין הבקשה להידחות.

חזרתי ועיינתי בעתירתם של המבקשים, בבקשתם להרשות ערעור ובתגובתם לתגובת המדינה ולא עלה בידי לדלות מאלה דבר שיש בו כדי ללמד כנגד מה מכוונת טרונייתם ומה הבסיס המשותף לטרוניותיהם המצדיק הגשת עתירה משותפת. בניסוח הכללי שבו נקטו –"הפרת ושלילת הזכויות הבוטה מאוכלוסייה שאין לה אפשרות להגן על עצמה" – אין כדי להגדיר במידה מספקת נושא המשותף לכל המבקשים המצדיק דיון בצוותא בעתירתם.

4. הבקשה נדחית.