רע"ב 3501/11 אלון כהן נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת

ק' רג'יניאנו ) בעת"א 32048-04-11 מיום 2.5.2011 בה נדחתה בקשה מטעם המבקש להקדים את מועד הדיון בעתירתו.

1.

המבקש הינו אסיר המרצה מאז יום 25.4.2007 עונש מאסר של 7 שנים בגין ביצוע עבירות שונות, ככל הנראה עבירות מרמה והלבנת הון. מן הבקשה ומנספחיה עולה כי באמצע חודש אפריל האחרון הוצא המבקש מאגף השיקום בו היה משובץ והועבר ל"אגף מעבר". בעקבות זאת, הגיש המבקש ביום 26.4.2011 עתירה לבית המשפט המחוזי בה השיג על ההחלטה להעבירו מאגף השיקום ובה עתר להחזרתו לאגף השיקום, להשבתו לסבב החופשות ולאפשר לו לצאת ולעבוד. בעתירתו טען המבקש כי המדובר בעתירה "דחופה מאוד" ועל רקע זה התבקש המשיב 1 להגיש את תגובתו למחרת היום. מן התגובה עולה כי ביום 17.4.2011 נודע למנהל בית הכלא בו שוהה המבקש כי למבקש חוב בסך של 4 מיליון ש"ח ועל כן קיים חשש להימלטותו בזמן חופשה. נטען כי נתון זה לא היה ידוע למשיב 1 קודם לכן. בנוסף, בתגובה נטען כי בדגימת שתן שנלקחה מן המבקש ביום 14.4.2011 נמצא ממצא חיובי לסמים. על יסוד שני גורמים אלו, כך נטען בתגובה, הוחלט להוציאו מאגף השיקום. המשיב 1 הוסיף וציין כי השמתו של המבקש ב"אגף המעבר" היא עד לקיום דיון נוסף של ועדת השיקום בעניינו בהסתמך על הנתונים החדשים הנזכרים. המשיב 1 הוסיף וציין כי נוכח סערת הרגשות בה היה נתון המבקש הוא הוגדר כ"אסיר השגחה" וכי טרם התקבלה החלטה באשר להסרת סיווג זה. כן ציין המשיב 1 כי לאחר יציאתו האחרונה לחופשה ביצע המבקש עבירת משמעת שכן הכניס חפצים אסורים לבית הכלא. באשר לדחיפות הדיון בבקשה, טען המשיב 1 כי במהלך השבועות הקרובים תתקבלנה תוצאות בדיקות המעבדה בנוגע לדגימת השתן שנתן המבקש ותתקבל החלטת ועדת השיקום אשר תשליך על שיבוצו של המבקש ועל כן יש לקבוע את הדיון בעתירה בהתאם ליומנו של בית המשפט.

ביום 28.4.2011 קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' טל ) כי נוכח האמור בתגובת המשיבים עתירת המבקש תידון על פי הסדר וזו נקבעה לדיון ליום 28.6.2011. המבקש הגיש בקשה נוספת לקיום דיון דחוף בעתירתו וזו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת ק' רג'יניאנו ) ביום 2.5.2011 מן הטעם כי בקשה זו נדונה כבר על ידי השופט טל ונדחתה.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני בגדרה משיג המבקש על דחיית בקשתו לקיום דיון דחוף ומיידי בעתירתו. בבקשה טוען המבקש כי החלטת המשיבים להעבירו מאגף שיקום, לשלול את חופשותיו ולמנוע ממנו לצאת ולעבוד חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני והינה שרירותית. המבקש מוסיף ועומד על השפעת החלטה זו על השתלבותו בהליך השיקום ועל האפשרות כי ישוחרר ברישיון. המבקש טוען כי אינו מתאים לשהות ב"אגף המעבר" בו שובץ וכי ככל שהדיון בעניינו יתקיים רק במועד שנקבע לכך הוא ימשיך לשהות בו על אף אי התאמתו כאמור. כן טוען המבקש כי שלילת זכויותיו נעשתה ללא כל סמכות.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור על החלטות הדנות בעתירות אסירים תינתן רק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986), וכן ראו למשל: רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2010)]. כפי שציינתי בעבר, אני סבור כי במקרים המתאימים יש לנקוט במבחן מרחיב מהמבחן שנקבע בעניין וייל

הנ"ל

[ראו: רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010), פסקה 35 לחוות דעתי ]. ואולם, איני מוצא מקום להרחיב בסוגיה זו במקרה שלפני, שכן אף אם אנקוט בעמדה מרחיבה באשר למקרים בהם תינתן רשות ערעור, הרי שאיני סבור כי יש מקום לתת רשות ערעור במקרה זה. החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי שלא להקדים את מועד הדיון בעתירה ניתנה נוכח האמור בתגובת המשיב 1. תגובה זו מציגה תמונה מלאה מזו שהוצגה בעתירה שהגיש המבקש ועל יסוד העולה ממנה קבע בית המשפט המחוזי כי אין כל דחיפות לקיום הדיון בעתירת המבקש באופן מיידי. אכן, ההחלטה להעביר את המבקש ל"אגף מעבר" וסיווגו כ"אסיר השגחה" משפיעים על התנאים בהם הוא מוחזק ועל הליך השיקום בו הוא היה משולב, אך אין לומר כי העומד ביסוד עתירתו של המבקש מצדיק את התערבות בית משפט זה בהחלטה לקיים דיון בעניינו על פי יומן בית המשפט. בבקשתו הנוספת של המבקש להקדמת מועד הדיון בעתירתו לא הועלה כל טעם או נימוק השונה מאלו שהועלו בעתירתו מלכתחילה ועל כן לא היה מקום לשנות מהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי הדיון בעתירה יתקיים בהתאם ליומנו של בית המשפט. אוסיף כי ממילא תחומה הבקשה לעניינו הקונקרטי של המבקש.

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית.