רע"ב 360/10מרדכי להב נ. מירב משיח -קרימינולוגית קלינית

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) מיום 6.1.2010, לפיה נדחתה עתירתו של המבקש לצאת לחופשה.

1.

המבקש מרצה מאז יום 7.3.2004 עונש מאסר בן שבע שנים, אשר נגזר עליו בגין שורת עבירות מין אותן ביצע בקטינים ובהן מעשי סדום ומעשים מגונים. עם כניסתו לכלא סווג המבקש לצורך יציאה לחופשות בקטגוריה א' (יצוין כי בעבר הורשע המבקש פעמים רבות במגוון עבירות, בין היתר בעבירות מין) ולפי נוהלי שירות בתי הסוהר אין להוציא לחופשה אסירים מקטגוריה זו בשל סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. במועדים שונים שלא הובררו מטענות הצדדים פנה המבקש לשירות בתי הסוהר בבקשות לצאת לחופשות. בקשות אלו נענו בשלילה נוכח חוות דעת מקצועיות בעניינו של המבקש, לפיהן, בין היתר, מדובר בעבריין מין רצידיביסט, המכחיש את ביצוע העבירות ואת משיכתו המינית לקטינים, ואשר נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. עקב דחיית בקשתו האחרונה בעניין זה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עתירת אסיר בה ביקש כי יותר לו לצאת לחופשה. בהחלטתו מיום 6.1.2010 דחה בית משפט קמא (כב' השופט ד' רוזן) את העתירה בציינו כי מחלקת בריאות הנפש בשירות בתי הסוהר (להלן: מב"ן) מתנגדת נמרצות להוצאת המבקש לחופשה בשל מסוכנות גבוהה מאד הנשקפת ממנו וכי המשיבה 1, קרימינולוגית במקצועה, מצאה שלא להמליץ על כך בשום פנים ואופן. נוכח עמדת מב"ן ועמדת המשיבה 1 קבע בית משפט קמא כי לא זה המקרה להימנע מקבלת המלצתן וכי לפיכך דין העתירה להידחות.

2.

בבקשה שבפניי טוען המבקש כי התנהלות המשיבים בכל הנוגע לבקשותיו לצאת לחופשות נגועה באי-סבירות קיצונית המצדיקה את התערבותו של בית המשפט וכי חוות הדעת המקצועיות בעניינו קנטרניות ולאקוניות ובהקשר זה הוא טוען כי המסוכנות המיוחסת לו אינה מפורשת וסתומה וכי המשיבים לא התייחסו לסיכון הנשקף ממנו; לתנאים ליצירת סיכון כאמור ולאפשרות שיתממשו; ולניהול המסוכנות. כן טוען המבקש כי כתב האישום מתאר שרשרת של מערכות יחסים בהסכמה, המשוללות אלימות, וכי לפיכך לא נשקפת ממנו מסוכנות. עוד טוען המבקש כי הכחשת עבירה אינה שיקול בלעדי בבוא מב"ן לחוות דעתה בשאלת שחרורו של אסיר וכי חוות דעתה של מב"ן אינה שיקול בלעדי בהחלטה האם לשחרר אסיר לחופשה. לחלופין טוען המבקש כי ככל שאכן נשקפת ממנו מסוכנות ניתן לשחררו לחופשה בתנאים מגבילים, אשר ינטרלו את המסוכנות.

3.

המשיבים, מצידם, טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מגלה שאלה משפטית עקרונית או שאלה שיש לה חשיבות כללית. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין נוכח רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת לשלום הציבור אם תותר יציאתו של המבקש לחופשה. המשיבים מציינים כי בהתאם להוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 (להלן: הפקודה) לא תאושר יציאתו לחופשה של אסיר השפוט בגין ביצוע עבירות מין, אלא לאחר שהתקבלה חוות דעת של מעריך מסוכנות וכי במקרה דנן נתקבלו כמה חוות דעת אשר הדגישו באופן עקבי את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש, בפרט כלפי קטינים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי למבקש אין זכות קנויה לצאת לחופשה וכי בהחלטה האם לאפשר לאסיר לצאת לחופשה יש לערוך איזון בין רצון האסיר לבין אינטרסים אחרים ובהם הצורך להגן על שלום הציבור, והם מדגישים כי מהמלצות מב"ן, אשר התקבלו מעת לעת על סמך נתונים עדכניים, עולה מסקנה חד-משמעית לפיה ביציאתו של המבקש לחופשה יש כדי לסכן את שלום הציבור. נוכח כל האמור לעיל סבורים המשיבים כי בדין דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש לאפשר לו לצאת לחופשות וטוענים כי אין כל עילה להתערב בהחלטתו.

4.

יצוין עוד כי עם הגשת בקשת רשות הערעור שבכאן הגיש המבקש גם בקשה למינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. בהחלטה מיום 3.3.2010 הוריתי להעביר את הבקשה להתייחסות הסנגוריה הציבורית. ביום 25.3.2010 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי היא משאירה את השאלה האם יש מקום שתייצג את המבקש לשיקול דעתו של בית המשפט, בציינה כי המבקש היה מיוצג על-ידה בהליך אחר ובעוד שהליך זה היה תלוי ועומד בפני ועדת השחרורים הגיש המבקש באופן עצמאי את העתירה נשוא בקשת רשות הערעור שבכאן, לאחר שהסנגוריה הציבורית החליטה שלא להגיש עתירה זו. בנסיבות אלה לא מצאתי טעם לקבל את עתירת המבקש להורות על מינוי סנגור בהליך זה.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית, אשר חורגת מגדר עניינו הפרטני של המבקש ודי בכך על מנת לדחותה. למעלה מן הצורך אציין כי סעיף 5(א) לפרק ו' לפקודה, שעניינו יציאתו לחופשה של מי שהורשע בעבירות מין, קובע ש"לא תאושר יציאה לחופשה של אסיר השפוט בגין ביצוע עבירת מין, או שהורשע בעבר בעבירות מין, אלא לאחר קבלת חוות דעת ממעריך מסוכנות..." וכבר נקבע כי רמת המסוכנות משליכה על האפשרות להתיר לאסיר לצאת לחופשה (ראו: עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678, 715 (2003); רע"ב 5570/09 אדינאייב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 12 (טרם פורסם, 4.2.2010)). בענייננו התקבלו כמה חוות דעת בדבר המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש, בפרט כלפי קטינים והומלץ שלא לשחררו לחופשות. בחוות דעת שהגישה מב"ן זמן קצר לפני מתן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שבכאן (מיום 13.12.2009) נקבע כי המבקש הוא עבריין מין, פדופיל ורצידיביסט וכי "מדובר באדם בעל מסוכנות גבוהה מאוד. ללא ספק מסוכן לקטינים גם בזמן החופשות, לכן מב"ן מתנגד לחופשותיו". הנה כי כן, יציאתו של המבקש לחופשה יש בה כדי לסכן את שלום הציבור סכנה ממשית וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר ובהחלטתו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.