רע"ב 3625/19 שמעון טובול נ. נציבות שירות בתי הסוהר

1.

המבקש, שמעון טובול (להלן: טובול ), מרצה עונש של 6.5 שנות מאסר, החל מיום 23.1.2017, בגין עבירות של קבלת דבר במרמה; סחיטה באיומים; שימוש במסמך מזויף; ואיסור הלבנת הון. טובול הגיש ערעור נגד הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו, התלוי ועומד לפני בית משפט זה (ע"פ 6201/18). מאז החל מאסרו ועד להגשת בקשת רשות הערעור, יצא טובול ל-4 חופשות, וזאת בכפוף לתנאי המאסר שנקבעו בעניינו, שלפיהם בעת חופשותיו עליו לשהות ב'מעצר בית', בליווי שלושה מפקחים צמודים.

2.

בתחילת חודש מרץ 2019, לקראת יציאתו לחופשה, פנה טובול למשיב, שירות בתי הסוהר, בבקשה לשנות את תנאי חופשותיו. טובול ביקש, כי יצומצם מספרם של המפקחים הנדרשים ללוות אותו, משלושה לאחד, וכי יותר לו לצאת לתפילות בבית הכנסת, בפיקוח. לשיטתו, הותרתו במעצר בית, בפיקוח של שלושה מפקחים, "מהווה פגיעה בלתי מידתית וחסרת תקדים בבני משפחתו" , שכן הם נאלצים לחיות בצפיפות בעת שהוא נמצא בחופשה. בקשתו של טובול נבחנה על-ידי ועדה מטעם שירות בתי הסוהר, ונדחתה בהחלטה מיום 5.3.2019. בהחלטה צוין, כי טרם נבחנה התנהלותו של טובול בעת חופשות, שכן נכון לאותה עת הוא יצא ל-3 חופשות בלבד, ועל כן אין מקום להקל את תנאיו בשלב זה.

3.

במקביל לדיון בבקשה שהגיש לנציבת שירות בתי הסוהר, וטרם ניתנה החלטתה של הוועדה, הגיש טובול עתירת אסיר בבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"א 2088-03-19). בפסק דין מיום 6.3.2019, דחה בית המשפט (השופט א' אברבנאל ) את העתירה. נקבע, כי לא הוכח שההחלטה בעניין תנאי חופשותיו של טובול לוקה בחוסר סבירות, או נגועה בשיקולים בלתי-ענייניים, ועל כן אין הצדקה להתערב בה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4.

בבקשתו טען טובול, כי יש ליתן לו רשות ערעור, שכן בניגוד לעתירות אסירים אחרות, עתירתו לא נדונה לפני ועדה מעין-שיפוטית עובר לדיון בבית המשפט המחוזי, ועל כן היא מובאת עתה לראשונה לפני ערכאת ערעור. לתמיכה בטענתו, הציג טובול פסיקות של בית משפט זה, שלפיהן במצבים שבהם לא קדם להליך בבית המשפט המחוזי, הליך לפני ועדה מעין-שיפוטית, אין מקום להחיל אמות מידה מצמצמות בכל הנוגע למתן רשות ערעור. לגופו של עניין טען טובול, כי בית המשפט המחוזי שגה כשאימץ את תגובת שב"ס, שלפיה התנאים שנקבעו בעניינו הם נפוצים. לגרסתו, מדובר בתנאי חופשה "חסרי תקדים" , ביחס לאסירים דוגמתו. עוד טען טובול, כי אין לקבל את הנימוק של שב"ס, שלפיו טרם נבחנה התנהלותו בחופשות. לשיטתו, נימוק זה חסר משמעות, שכן שינוי התנאים המבוקש על-ידו הוא מינורי.

5.

בתגובה מטעם שב"ס נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף, משום שהיא אינה מעלה שאלות החורגות מעניינו הפרטני של טובול, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. לעמדת שב"ס, אין מקום ליתן רשות ערעור גם תחת הגישה המרחיבה, שאומצה בפסיקה במצבים מסוימים. לגופו של עניין נטען, כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובהחלטות הוועדה שבחנה את עניינו של טובול, שהתקבלו בהתאם להוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ). הודגש, כי הקלה בתנאי חופשות של אסירים תינתן בהדרגה. נכון למועד קבלת ההחלטה, המסד העובדתי בעניינו של טובול לא היה מספק על מנת לבחון את התנהלותו מחוץ לכותלי בית הסוהר. כמו כן צוין, כי מאז שהוגשה בקשת רשות הערעור יצא טובול ל-3 חופשות נוספות, בתנאים שפורטו לעיל. הובהר, כי החל מחודש ספטמבר 2019, בחלוף 6 חודשים ממועד ההחלטה הקודמת בעניינו, יהיה באפשרותו של טובול להגיש בקשה נוספת לשינוי תנאי חופשותיו, בהתאם להוראת סעיף טו.2.(א) לפקודת החופשות.

6.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, ושקלתי את נימוקיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כלל ידוע נקוט בידינו, כי רשות ערעור על החלטות שעניינן עתירות אסירים תינתן במשורה, רק במצבים חריגים שבהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או אם עולה חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי (ראו למשל: רע"ב 1494/19 אריה שירזי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 והאסמכתאות שם (1.3.2019)). הנדון דידן אינו בא בגדרי מצבים אלו. בקשתו של טובול ממוקדת בתנאי חופשותיו-שלו, ואינה מעלה שאלה רחבה החורגת מעניינו הפרטני. רשות ערעור אינה מוצדקת גם תחת 'הגישה המרחיבה' , וזאת מבלי לנקוט עמדה בשאלה באילו מצבים חלה גישה זו, ואם היא חלה בענייננו-אנו. משמעותה של הגישה המרחיבה אינה מתן רשות ערעור אוטומטית, כי אם הקלה מסוימת בסטנדרטים למתן רשות ערעור. בעניין דנן, טובול לא הצביע על סיבה קונקרטית שבגינה יש ליתן לו רשות ערעור, אלא הסתפק בטענה כללית, שלפיה "יש להפעיל מבחן מרחיב" בעניינו.

7.

למעלה מן האמור, על-פי פקודת החופשות, וכפי שצוין בתגובת שב"ס, בחודש ספטמבר 2019 יוכל טובול להגיש בקשה נוספת לשב"ס. בהגיע המועד, ככל שתוגש בקשה שכזו, היא תיבחן לגופה על-ידי גורמי המקצוע הרלבנטיים, שיוכלו להסתמך על מסד עובדתי מקיף ונרחב מזה שעמד לנגד עיניהם בעת בקשתו הקודמת.

8.

נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.