רע"ב 3655/14 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' עדן ) מיום 20.5.2014 בעת"א 42257-04-14, בגדרו נדחתה עתירת המבקש לצאת לחתונת בנו.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 12 שנים, לאחר שהורשע, בין היתר, בעבירות נשק שונות. המבקש החל לרצות את עונשו ביום 4.4.2004.

2.

כעולה מן הבקשה, ביום 28.4.2014 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע עתירת אסיר, שבה הלין על כך שהמשיב טרם השיב לבקשתו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בנו, אשר עתידה להתקיים ביום 23.5.2014. הדיון בעתירה נקבע ליום 20.5.2014. לקראת הדיון בעתירה הודיע המשיב כי הוא מתנגד לבקשת המבקש.

3.

בפסק דינו מיום 20.5.2014 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש בקבעו, כי בנסיבות העניין, החלטת המשיב שלא לאפשר למבקש לצאת לחתונה היא סבירה. בית משפט קמא עמד על כך ש"לא ניתן לשלול את סבירות ההנמקות והמסקנות של המשיב, הן ביחס לשאלת המסוכנות והן כפועל יוצא מהתנהלות העותר במהלך מאסרו". הנמקות המשיב התייחסו, בין היתר, לכך שהעבירות בהן הורשע המשיב והיותו אסיר בטחוני מלמדות על מסוכנותו וכי במהלך מאסרו נרשמו לחובת המבקש "התבטאויות והתנהגויות אשר אינן על פי הסדר והמשמעת בבית הסוהר, וזאת בין השנים 2004 ו-2012". כן הזכיר בית משפט קמא את התנגדות גורמי הטיפול לבקשת המבקש.

4.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הוגשה, ביום 22.5.2014, הבקשה דנא. לטענת המבקש, בקשתו מעלה שאלות עקרוניות בכל הנוגע לסיווגם של אסירים ביטחוניים ויציאתם לחופשות. כן טוען המבקש, כי בקשתו מציקה מתן רשות ערעור נוכח עוצמת הפגיעה שעלולה להיגרם לו אם תדחה בקשתו. לגופם של דברים טוען המבקש, כי בעניינו לא מתקיים הרציונל שבגינו נהוג להבחין בין אסירים פליליים "רגילים" לבין אסירים בטחוניים בכל הנוגע ליציאה לחופשות מיוחדות, וממילא נסיבותיו מלמדות שבעניינו נסתרה חזקת המסוכנות המיוחסת לאסירים בטחוניים: לטענת המבקש הוא לא ביצע את עבירותיו על רקע אידיאולוגי, אין הוא משוייך לארגון עוין כלשהו, שירות הבטחון הכללי לא התנגד ליציאתו לחתונה וכיום הוא מרצה את מאסרו בתנאים של אסיר פלילי "רגיל". המבקש מלין גם על טענות המשיב ביחס למידע המודיעיני בעניינו, שכן, לטענתו, המדובר במידע בלתי מהימן המתייחס לאירועים שחלף זמן רב מאז התרחשותם הנטענת. המבקש מזכיר, כי גורמים נכבדים בקהילתו בקשו את שחרורו לחתונה ואף הסכימו לערוב לו.

5.

על-פי החלטתי הומצא לעיוני החומר החסוי בו עיין בית משפט קמא.

6.

לאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפני ושקלתי את טענות המבקש, מסקנתי היא כי דין הבקשה להדחות.

ראשית, הבקשה אינה מעלה כל סוגיה כללית או עקרונית וענייננו בבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המבקש. כבר מהיבט זה אין מקום ליתן רשות ערעור. שנית, כפי שציין בית משפט קמא, על פני הדברים לא נמצא פגם באופן הפעלת שיקול דעתו של המשיב, קל וחומר פגם שיצדיק בירור הסוגיה פעם נוספת על-ידי בית משפט זה. מדובר באסיר שיש לגביו שורה של דיווחים, לאורך שנות מאסרו, המקימים יסוד לחשש שמא יציאתו לחופשה עלולה ליצור סיכונים מסוגים שונים (זאת בנוסף למסוכנות הנלמדת מעצם המעשים בגינם הורשע ונענש). לעניין זה אין משקל מיוחד לסיווגו של המבקש כאסיר "פלילי" או "בטחוני", אלא לנתונים כשלעצמם. יש לציין כי המבקש לא יצא עד כה לחופשות.

נתתי דעתי גם למשמעות הלא קלה, בלשון המעטה, שיש לדחיית בקשתו של המבקש לצאת לחופשה לרגל נישואי בנו ולעוצמת הפגיעה בו ובמשפחתו. אין ספק שעל הרשויות לשקול גם עניין זה ולאזן בינו לבין השיקולים האחרים. אלא, שכאמור לעיל, איני סבור שנפלה פגם באופן הפעלת שיקול הדעת על-ידי המשיב, ובית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו.

7.

בשולי ההחלטה ראיתי לציין כי קיום הדיון בעתירת המבקש רק ביום 20.5.2014, כאשר זו הוגשה כבר ביום 28.4.2014 בגין אירוע המתקיים ביום 23.5.2014, לא הותיר כמעט זמן לבירור הבקשה דנא בבית משפט זה (מה גם שהבקשה הוגשה רק היום, על אף שבמקרה מיוחד זה ניתן היה לצפות להגשתה מיד לאחר מתן החלטתו של בית משפט קמא, ביום 20.5.2014). עדיף היה לקבוע דיון בעתירה במועד מוקדם יותר, כדי להותיר זמן לדיון בבקשת רשות ערעור (למקרה שתוגש), ככל שמבחינת יומנו ויתר אילוצי בית משפט קמא הדבר היה אפשרי.

למרבה הצער, אין בידי לקבל את הבקשה.