רע"ב 3720/04 סאלח כנעאנה נ. משטרת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נחמה מוניץ) בה נדחתה עתירתו של המבקש כי יתאפשר לו לצאת לחופשות מבית הכלא.

2.החל משנת 1991 מרצה המבקש עונש של מאסר עולם אשר טרם נקצב. החל מחודש נובמבר 1998 הוחלט לאפשר לו לצאת לחופשות. חופשתו האחרונה של המבקש היתה ל-8 שעות וזאת בחודש אוקטובר 2003. לאחר אותה חופשה החליטה הרשות המוסמכת בעקבות מידע שהגיע לידיה לפיו איים המבקש על גרושתו, להפסיק את חופשותיו. על החלטה זו עתר המבקש בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. לאחר עיון בחוות דעתה של הועדה למניעת אלימות במשפחה, קבע בית המשפט כי לאור מסוכנותו של המבקש, אין מקום לשנות את החלטת שירות בתי הסוהר ודחה את העתירה.

3.על החלטה זו מתבקשת רשות ערעור. לטענת המבקש, קביעת מסוכנותו מתבססת על תלונות שהגישה גרושתו נגדו לפיהן איים עליה ועל אחיה, אולם הוא מצידו כלל אינו בקשר עם גרושתו, ומקור התלונות ביצר נקם שאין לו אחיזה במציאות. המבקש מציין כי מעולם לא התאפשר לו להעמיד במבחן את המידע שנמסר לרשות המוסמכת ולבית המשפט, ולא נתקיימה כל חקירת משטרה בעניין ואילו נחקרו הטענות, ניתן היה להיווכח כי אין בהן ממש.

4.אין מקום להיענות לבקשה. שיקול מנחה בהחלטת הרשות המוסמכת אם להתיר את יציאתו של אסיר לחופשות הוא מידת מסוכנותו לציבור. במקרה זה התרשם בית המשפט המחוזי כי המידע הקיים כנגד המבקש טומן בחובו מסוכנות וכי מדובר במידע חדש שלא היה קודם לכן, בעת שהותר למבקש לצאת לחופשות. בית המשפט מחק את עתירת האסיר בהסכמתו, ודחה את הדיון בישיבתו מיום 24.11.03 למועד אחר כדי לאפשר לרשויות שב"ס לבדוק בדיקה מעמיקה נוספת של המידע הקיים כנגד המבקש ולהודיע את עמדתו. בדיקה זו חיזקה את עמדת שב"ס כי אין מקום להתיר את יציאת המבקש לחופשות נכון לעת זו, והיא התבססה גם על חוות דעת הועדה למניעת אלימות במשפחה אשר קבעה כי מסוכנות המבקש גבוהה. לאחר שעיין בית המשפט המחוזי בדו"ח הועדה שוכנע כי אין מקום לסטות מהחלטתו הקודמת למחוק את העתירה, והותיר את החלטתו בעינה.

5.כלל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר מוגבלת למקרים חריגים ומיוחדים בהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ; רע"ב 10705/03 מוסא נ' שירות בתי

הסוהר). ענייננו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. לא מתעוררת במקרה זה שאלה מיוחדת המצריכה התערבות ערכאה זו ולא נראה כי היתה חריגה ממתחם הסבירות בשיקול הדעת שהפעילה הרשות המוסמכת בהחלטתה. בנסיבות אלה אין להיענות לבקשה. אין צריך לומר, כי עניינו של המבקש לצאת לחופשות צריך להיבדק מעת לעת כמקובל, על פי הכללים החלים בשירות בתי הסוהר, לצורך הערכה מחודשת של הענין לאור הנסיבות המשתנות.

הבקשה נדחית.