רע"ב 3818/12 אסתר מיכאלי נ. מדינת ישראל

המבקשת, השפוטה לעשרים שנות מאסר בגין רצח ועוד ונמצאת מאחורי סורג ובריח מאז 1998 (עונשה הופחת בעקבות הכרעה בבית משפט זה לפי סעיף 300א לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984), עותרת להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקיבל ערעור המדינה על החלטת ועדת השחרורים (ברוב דעות) לשחררה שחרור על תנאי. עיקר ההשגה נסב על הדרישה, כי טרם יידון שחרורה מחדש תשתלב אם בתעסוקה ואם – לחלופין – בחינוך וכן בטיפול, וזאת במעבר מאגף בו היא נמצאת מזה שנים רבות בקומה שניה, לאגף בקומת קרקע בו נגישותה (היא מתנייעת בכסא גלגלים) טובה יותר. לשיטת המבקשת, הדרישות ממנה אינן סבירות בהתחשב במצבה, וזאת הן בקשר לנגישות שכן ההסדר המתאים לה ביותר לטענתה הוא הנוכחי, והן בקשר לתעסוקה (היא מבקשת להיות מועסקת באגף מגוריה), וגם בקשר לטיפול (שכבר קיבלה במידה מסוימת, אך נטען שנדרש ממנה ליטול אחריות ברמה גבוהה מזו שקבע בית משפט זה, אשר הזכיר נטילת סטרואידים על ידיה כחלק מהגורמים למצבה הנפשי).

לשיטת המדינה, אין מקום לרשות ערעור שכן מדובר במקרה פרטני, ולגופם של דברים על המבקשת לעמוד בתנאים, שאינם מכבידים ומשכם שישה חודשים.

שמענו גם את באת כוח קרבנות העבירה, שציינה בין השאר את חרדתם משחרור המבקשת.

לאחר העיון לא ראינו מקום ליתן רשות ערעור, בנתון לאמור להלן. במקרה דנא היו למבקשת שני ימיה השיפוטיים, ועל כן גם לשיטה הנוהגת יתר ליברליות ברשות ערעור בעתירות אסיר, מדובר בגלגול שלישי, המחייב היבט ציבורי או משפטי רחב שאינו מתקיים כאן.

ועם זאת, אין ספק כי המבקשת נמצאת במצב רפואי ונפשי מורכב, לרבות בשאלת התניידותה, אך גם על פי הרקע הכללי והתפתחות הדברים לאורך השנים. על כן חזקה על שירות בתי הסוהר, וכך אנו מבקשים. שישוב ויתן דעתו למכלול האפשרויות הרלבנטיות לגביה, במיוחד באשר להישארות במקומה. באשר לחינוך חלף תעסוקה, על המבקשת לעמוד בתנאים שמציב שירות בתי הסוהר, וככל שאין סיבה רפואית מתועדת ראויה עליה להתיצב לחינוך בכל מקרה. אשר לטיפול, האחריות שעליה ליטול בפה מלא היא מה שכתב בית משפט זה בפסק דינו, ובכך עליה לעמוד, ולהשתתף בקבוצת הטיפול במסגרת נטילת אחריות זו. בנתון לאמור איננו נעתרים לבקשה. המבקשת תתן דעתה לאמור, וכך גם שירות בתי הסוהר.