רע"ב 3851/03 סלים נסרי דחללה נ. שרות בתי הסוהר

1.המבקש מרצה משנת 1998 עונש מאסר בן שלוש עשרה שנים בגין הרשעתו בעבירות מין ובעבירות תקיפה. יצוין כי המבקש כבר ריצה בעבר שני עונשי מאסר בגין הרשעתו בעבירות של אלימות ושוד בנסיבות מחמירות. עוד יצוין כי המבקש הוגדר כאסיר "טעון הגנה", על-יסוד מידע המצוי בידי המשיב לפיו קנה לו המבקש יריבים רבים בבתי-כלא שונים בארץ, בין היתר, בעקבות סכסוכים שהיה צד להם, ולכן עליו לשהות באגף טעוני הגנה. מסיבה זו הועבר המבקש מספר פעמים בין בתי-הכלא שקמה, אוהלי קידר, ניצן, שטה, אשמורת ואשל. ביום 5.1.2003 ובשל הצורך לפנות את אגף טעוני הגנה בכלא אשל, הועבר המבקש מכלא אשל לכלא ניצן, על-פי החלטה שקיבלה ועדת ההעברות הארצית (להלן: הועדה) . ביום 15.1.2003 פנה המבקש לועדה וביקש לשוב לכלא אשל ולעבוד כמקודם בנגרייה של בית-הכלא. בקשה זו נדחתה על ידי הועדה ועל כן, עתר המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקש להורות למשיב להחזירו לכלא אשל.

בעתירה טען המבקש כי הועבר לכלא ניצן ללא שום סיבה וכי עשה "סולחה" עם יריביו. כמו כן, הלין המבקש על כך שהושם בתא אחד עם אסירים נרקומנים וחולים, חלקם נשאי איידס, ועל כך שאין לו אפשרות לעבוד בכלא זה. המשיב, מצדו, טען כי נאלץ להקצות את אגף טעוני הגנה בכלא אשל לצרכים אחרים, ולפיכך לא היה מנוס מהעברת המבקש, כמו גם אסירים אחרים, לבתי כלא בהם קיים אגף טעוני הגנה. עוד טען המשיב כי ועדת התעסוקה של הכלא אמורה להתכנס בתוך שבוע ולדון בשיבוצו של המבקש במקום תעסוקה. לבסוף, טען המשיב כי אין מניעה שאסירים נשאי איידס יחלקו תא עם אסירים אחרים, והכל בהתאם לנהלים מיוחדים שנקבעו בנושא זה על-ידי שירות בתי-הסוהר. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) דחה את העתירה, בקובעו כי המבקש הועבר לכלא ניצן משיקולים מערכתיים עניינים שאין למצוא בהם כל פסול והוא הדין באשר לשיבוצו בתוך בית-הכלא. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהעברתו של המבקש לא נבעה משיקולים התלויים בו, כאמור, המליץ בית-המשפט ליתן למבקש קדימות בחיפוש תעסוקה.

2.בבקשה שבפני, למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, חוזר המבקש על הטענות שהעלה במסגרת העתירה ומדגיש כי תנאי מאסרו הנוכחיים פוגעים בהליך השיקומי אותו הוא עובר. המשיב מתנגד לבקשה באשר היא אינה מגלה, לטענתו, עילה למתן רשות ערעור. לגופם של דברים, טוען המשיב כי החלטותיו הן לגבי העברתו של המבקש לכלא ניצן והן לגבי שיבוצו בתוך הכלא סבירות בנסיבות העניין. המשיב מוסיף כי טענתו של המבקש בדבר היותו מוחזק בתא עם אסירים חולים נבדקה, ונמצא כי כל האסירים בסביבת המבקש מטופלים באופן שוטף וסדיר במרפאה, ואלו מביניהם החולים באיידס, מוחזקים בהתאם להחלטות ולנהלי שירות בתי-הסוהר. עניין תעסוקתו של המבקש הוסדר זה מכבר, על-פי האמור בתגובת המשיב, והוא עובד כעת במכבסה של בית-הכלא.

3.אכן הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור (רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו-7 אח' (לא פורסם)). למעלה מן הדרוש, אוסיף כי העברתו של המבקש לכלא ניצן אכן נתקבלה משיקולים ענייניים וסבירים, כפי שקבע בצדק בית-משפט קמא ועל כן, לא היה כל מקום להתערב בה. עוד נראה כי הבעיה שעורר המבקש בעניין שהותו במחיצת אסירים חולים, יש לה מענה הולם בנהלי שירות בתי הסוהר ואילו קובלנתו האחרונה – היעדר תעסוקה – באה על סיפוקה, כאמור בתגובת המשיב.

מכל הטעמים הללו – הבקשה נדחית.