רע"ב 3913/20 סרוליק טייב יוסי נ. שב"ס

1.

המבקש נדון ל-30 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות מרמה. מועד שחרורו הוא 28.11.2020; מועד שחרורו המינהלי הוא 11.7.2020. המבקש פנה לשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) בבקשה להוציאו לחופשה מיוחדת, 'חופשת קורונה', החל מיום 11.6.2020 (שאיננה אלא שחרור מוקדם), בהתאם לתקנות חירום (נגיף הקורונה החדש) (חופשה מיוחדת לאסיר), התש"ף-2020 (להלן: התקנות ). בקשתו נדחתה, נוכח מידע מודיעיני המצביע על מסוכנותו של המבקש, ועל מעורבותו בפעילות פלילית גם בעת הזו. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי נגד החלטת שב"ס, וביום 9.6.2020 נדחתה עתירתו. בית המשפט המחוזי ציין אמנם כי "מדובר במקרה גבולי למדי, אך הכף עדיין נוטה נגד העותר. לפני מידע מודיעיני, שעל אף שבחלקו הינו רחוק בזמן, יוצר הוא ביחד רצף מודיעיני שלילי, שיש בו כדי להצביע על מסוכנות" . 'חופשת קורונה' "איננה זכות אלא פריבילגיה" , ולפיכך "סביר ביותר שהמשיב ייקח בחשבון גם סוג מידע כגון זה שהוצג לי" .

2.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי הפרשנות הניתנת על-ידי שב"ס לתקנות "אינה הולמת את תכלית החוק, אינה מיושמת כראוי, ופוגעת בזכויות האסירים" . לשיטתו, יש לבחון בקשות ל'חופשת קורונה' באופן מרחיב, ולא כדרך שנבחנת בקשה לחופשה 'רגילה'. כמו כן טוען המבקש, כי שחרור אסירים ל'חופשת קורונה' יצר מציאות מפלה, שכן מספר האסירים צומצם, באופן שפגע באפשרותם של אסירים שלא זכו ל'חופשת קורונה' להשתחרר בשחרור מינהלי רגיל – שחרור הנגזר בין היתר מתפוסת האסירים בזמן נתון. אשר לעניינו הפרטני טוען המבקש, כי המידע שהוצג על-ידי שב"ס הוא מידע ישן, שאינו מצדיק את דחיית בקשתו.

3.

דין הבקשה להידחות. בניגוד לטענת המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו-שלו; גם עיוות דין לא נגרם לו. כאמור בתשובת שב"ס לעתירת המבקש בבית המשפט המחוזי, וכפי שמציין גם המבקש בבקשתו-זו, במקביל להתקנת התקנות עודכן נוהל 'חופשות אסירים', ונקבע כי על הליך הוצאת אסיר ל'חופשת קורונה', יחולו גם חלק מהוראות הנוהל, בשינויים המחוייבים. הנה כי כן, 'חופשת קורונה', ככל חופשה ממאסר, נתונה לשיקול דעת שב"ס. הפעלת שיקול הדעת מחייבת להידרש לכלל השיקולים הרלבנטיים, בכלל זה גם מידת הסכנה הנשקפת לציבור או לאסיר אם יצא לחופשה.

4.

בקשת המבקש נבחנה ונדחתה, על יסוד מידע מודיעיני הקיים בעניינו. בית המשפט המחוזי עיין במידע, קיים דיון במעמד הצדדים, וקבע את אשר קבע. בנסיבות אלו, אין עילה להעתר לבקשת הרשות לערער.

5.

הבקשה נדחית אפוא בזאת, ללא צו להוצאות.