רע"ב 396/22אריה שירזי נ. ועדת השחרורים במקום מושבה בבית סוהר איילון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים , שבגדרו דחה את עתירת המבקש כנגד החלטתה של ועדת השחרורים (להלן: הוועדה או ועדת השחרורים ) מיום 10.8.2021, שהורתה על הפקעת מחצית תקופת רישיונו, וכן הורה על החזרת עניינו של המבקש לוועדה.

1.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל, חמישי במספר, בן 11 שנים ו-7 חודשים, בגין הרשעתו בשני תיקים פליליים כלהלן:

בתיק הראשון (ת"פ 43665-11-11) הורשע המבקש במגוון עבירות כלכליות על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ונדון ביום 7.12.2015 ל-8 שנות מאסר.

בתיק השני (תפ"ח 25105-07-15 להלן: תיק התפ"ח ), הורשע המבקש בהסדר טיעון שגובש לאחר הליך גישור, בעבירות של סיוע להריגה וקשירת קשר, ונדון ביום 18.7.2017 ל-9 שנות מאסר, חלקן בחופף לגזר הדין בתיק הראשון.

בתקופה שבה ביצע המבקש את העבירות בתיק התפ"ח (חודשים ספטמבר – נובמבר 2003), הוא היה אסיר ברישיון. זאת, לאחר שבשנת 1997 נידון לעונש של 7 שנות מאסר ו-4 חודשים בעבירה של סיוע להריגה ועבירות נוספות, ושוחרר שחרור מוקדם לתקופת תנאי של 33 חודשים, שתחילתה ביום 23.3.2001 ועד ליום 23.12.2003 (להלן: תקופת הרישיון ).

2.

ביום 7.9.2017, בסמוך לאחר שנגזר דינו של המבקש בתיק התפ"ח, הגיש המשיב 2 (להלן: המשיב ) לוועדת השחרורים בקשה לביטול שחרור על-תנאי בשל הרשעתו של המבקש בעבירה נוספת במהלך תקופת הרישיון, לפי סעיף 20 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ), הקובע כלהלן:

ביטול שחרור בשל עבירה נוספת

20

(א) אסיר ששוחרר על-תנאי לפי הוראות פרק ב' ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי.

(ב)

[...]

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א), הועדה רשאית, בנסיבות מיוחדות, להורות כי אסיר ששחרורו בוטל לפי הוראות סעיף קטן (א), ישוב לשאת מאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי, אולם לא פחות ממחציתה; הורתה הועדה כאמור – תהיה תקופת המאסר שהאסיר לא נשא, לפי הוראת הועדה, תקופת תנאי, שתחל עם שחרורו של האסיר מתקופת המאסר שנשא ותצטבר לכל תקופת תנאי אחרת שלו.

בבקשת המשיב נטען כי במהלך תקופת התנאי, המבקש תכנן וביצע את העבירות נושא תיק התפ"ח ובכך ניצל לרעה את הרישיון שניתן לו על ידי ועדת השחרורים. לפיכך, טען המשיב כי יש להפקיע את השחרור המותנה שניתן למבקש, ועליו לשאת ביתרת המאסר העומדת על 16 חודשים וחצי, לאחר שבהסכמת המשיב, הופחתה מחצית ממנה על ידי הוועדה מכוח סמכותה לפי סעיף 20(ג) לחוק.

3.

השתלשלות האירועים מכאן ואילך נסקרה כבר בהליכים קודמים, ומשכך נעמוד על עיקריהם.

עובר להגשת בקשת ההפקעה על ידי המשיב, הגיש המבקש ערעור על חומרת העונש הושת עליו בתיק התפ"ח, וערעורו נדחה (ע"פ 6888/17 שירזי נ' מדינת ישראל (10.12.2018)). בשלב הבא, הגיש המבקש "בקשה לאכיפת הסדר הטיעון מיום 1.6.2017 או ביטולו" למותב שלפניו התנהל הליך הגישור בתיק התפ"ח. בית המשפט דחה את הבקשה מן הטעם שמלאכתו הסתיימה, והפנה את המבקש למותב בתיק העיקרי שגזר את הדין. המבקש פנה אפוא למותב בתיק העיקרי, שקבע אף הוא כי מלאכתו בתיק תמה, ואין בידו הסמכות להידרש לבקשה.

4.

משלא קיבל מענה בערוצים שתוארו לעיל, פנה המבקש בהליך אזרחי לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקש כי בית המשפט יורה על אכיפת הסדר הטיעון, לחלופין, כי יצהיר שלא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים ולחלופי חלופין כי ההסכם בטל, כך שההליך הפלילי יוחזר לשלב שבו המערער עדיין לא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט המחוזי סילק את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית והיעדר עילת תביעה, בציינו כי הפורום הנאות לתקיפת הסדר הטיעון הינו וועדת השחרורים (ת"א (חי') 59182-02-18 שירזי נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה (28.5.2019)).

המבקש לא השלים עם פסק הדין וביום 14.7.2019 ערער לבית משפט זה. הערעור נדחה, ובפסק הדין הפנה בית המשפט את המבקש לשטוח טענותיו בפני ועדת השחרורים. בסיפא לפסק הדין נאמר:

"המערער טען כי עניינו נופל בגדרו של סעיף 22 לחוק, כך שאין מקום להפקעת רישיון האסיר שלו, ולמצער כי הוועדה אינה מוגבלת כלל בשיקול דעתה. איננו קובעים מסמרות בעניין זה. בפני המערער פתוחה הדרך לפנות אל ועדת השחרורים שתפעל כחוכמתה, וחזקה עליה כי תשים נגד עיניה את הנסיבות המיוחדות של המקרה" (הרכב השופטים י' עמית , ע' ברון ו- י' וילנר בע"א 4785/19

שירזי נ' מדינת ישראל היועץ המשפטי לממשלה (3.5.2021)).

5.

לנוכח האמור לעיל, הוועדה דנה בעניין, ובהחלטתה מיום 24.6.2021 נקבע כי לא יתקיים בירור עובדתי על ידה במתכונת המקובלת בערכאות דיוניות, אלא החלטתה תינתן על פי "המסמכים שהצדדים יניחו על שולחנה". בהחלטת הוועדה מיום 10.8.2021 נקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי הסדר הטיעון כלל הסכמה והתחייבות של המשיב להימנע מהגשת בקשה להפקעת רישיונו של המבקש. לפיכך, הוועדה קבעה כי אין לה צורך להידרש להבחנה בין סעיפים 20 ו-22 לחוק, ולשאלת החלתו של סעיף 22 על עניינו של המבקש, סעיף שעניינו ב"ביטול שחרור לאחר תקופת התנאי".

6.

כנגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בפסק דינו של בית המשפט נדחתה טענת המבקש כי במסגרת הסדר הטיעון בתיק התפ"ח גובשה הסכמה בדבר הימנעות מהגשת בקשה להפקעת תקופת התנאי. עם זאת, ובהסכמת הצדדים, בית המשפט החזיר את התיק לוועדת השחרורים, על מנת שתדון בשאלת היחס שבין סעיפים 20 ל-22 לחוק ותחולת סעיף 22 על עניינו של המבקש.

8.

על פסק הדין נסבה הבקשה דנן.

בבקשה נטען, בין היתר, כי ועדת השחרורים לא דנה באופן ממצה וממשי בטענות המבקש כנגד בקשת ההפקעה; כי לא יישמה את פסיקת בית משפט זה במסגרת הערעור האזרחי שהגיש המבקש, מכיוון שלא שמה לנגד עיניה את נסיבות המקרה הקונקרטי; וכי ההחלטה להפקיע את רישיון המבקש איננה סבירה. המבקש טען כי החלטת בית המשפט המחוזי, אינה אלא הנחת המבוקש. זאת, הואיל וההחלטה חסרת הנמקה וביסוס, וקביעת הוועדה כי תצהיריו חסרי ערך ראייתי, היא שמנעה ממנו לעמוד בנטל ההוכחה.

מנגד, המשיב טען כי דין הבקשה להידחות על הסף. לטענתו, הבקשה נטועה כל כולה בנסיבות המקרה הנדון ובהכרעות העובדתיות של ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי בדבר הסדר הטיעון שנערך, וככזו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, נטען כי

הפקעת הרישיון מהווה השבה של טובת הנאה ותו-לא, ומדובר בהחלטה המסורה לשיקול דעתה של הוועדה; כי המבקש היה מודע לכך שהסדר הטיעון בתיק התפ"ח לא כלל התייחסות לבקשת ההפקעה; כי סעיף 20(א) לחוק מחייב את הוועדה להפקיע את רישיון המבקש; כי הנחיית פרקליט המדינה מס' 8.3 שכותרתה "הסדרי טיעון המבטיחים אי הפקעת רישיון אסיר (28.7.1999)" - קובעת מפורשות כי "ככלל אין לערוך הסדרי טיעון אשר במסגרתם נקבע כי לא יופקע רישיון אסיר או לא יבוטל שחרורו על תנאי", וכי המדינה פעלה בהתאם להנחייה האמורה.

9.

לבקשת המבקש התאפשר לו להשיב לתגובת המשיב, שאליה צורפה החלטתה החדשה של ועדת השחרורים מיום 10.3.2022. בהחלטה זו, נקבע על ידי ועדת השחרורים כי "אפילו נניח כפי שמבקשים סנגוריו של האסיר שבעניינו חל סעיף 22 לחוק, גם אז, הסעיף מותיר לוועדה שיקול דעת אם להורות על הפקעת רישיונו של אסיר כאשר נוצרים התנאים המצדיקים זאת". משכך, הוועדה חזרה והורתה על הפקעת מחצית תקופת הרישיון של המבקש.

המבקש טען כי אף החלטה זו של הוועדה לא דנה באופן ענייני ומעשי בטענותיו כמתחייב; כי קיים חשש ממשי לעיוות דין שכן לא ניתן לו יומו בבית המשפט; וכי הלכה למעשה לא מדובר ב"גלגול שלישי", שכן הוועדה ובית המשפט המחוזי לא קיימו כלל דיון בטענותיו.

10.

ההשתלשלות הדיונית שתוארה לעיל חריגה ולא בכדי הארכנו בתיאורה, באשר יש בה כדי להמחיש מדוע הבקשה דנן הוגשה בטרם עת. כאמור, הדיון בעניינו של המבקש הושב לוועדת השחרורים, ועוד בטרם זו קיבלה החלטה בעניינו, הוגשה

הבקשה דנן.

כעת, משנתקבלה החלטתה הנוספת של ועדת השחרורים, פתוחה בפני המבקש הדרך להשיג על החלטתה האמורה בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בנסיבות אלו, משעה שטענותיו של המבקש טרם נשמעו ונדונו בבית המשפט לעניינים מינהליים, אין כל הצדקה לאפשר "דילוג" על שלב דיוני ולהידרש לבקשתו של המבקש "בגלגול שלישי", מבלי שהדברים לובנו "בגלגול שני" (ראו והשוו רע"ב 1712/22 פלוני נ' ועדת השחרורים במקום מושבה בבית משפט השלום באר שבע (24.3.2022)). מובן כי ככל שהמבקש יעתור לבית המשפט המחוזי נגד החלטת ועדת השחרורים ויהיו לו השגות על פסק הדין, טענותיו של המבקש שמורות לו.

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית.