רע"ב 4009/06 רועי אבידני נ. הממונה על עבודות שירות

המבקש הורשע בבית-משפט השלום לנוער בירושלים בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות ואינוס בנסיבות מחמירות. בית-משפט השלום גזר עליו עונש של 15 חודשי מאסר, מתוכם שמונה חודשי מאסר בפועל ושבעה חודשי מאסר על תנאי. המבקש ערער על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר ביום 11.11.04 הקל בעונשו והטיל עליו עונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות במקום עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בערכאה הראשונה.

המבקש החל לרצות את עונש עבודות השירות שנגזר עליו ביום 1.7.05, ולאחר כחודשיים וחצי נפצע בתאונת דרכים קשה שארעה בדרכו חזרה ממקום עבודתו אל ביתו. כתוצאה מפציעתו קיבל המבקש אישורי מחלה ולא חזר לרצות את עונש עבודות השירות שהוטל עליו. בתחילת חודש פברואר פנה המשיב אל המבקש ודרש ממנו להשלים את הימים בהם לא הגיע לעבודתו. כתגובה לפנייה זו ביקש המבקש מהמשיב, ביום 23.12.05, להכליל את ימי היעדרותו עקב פציעתו במניין ימי עבודות השירות שהוטלו עליו ועל-ידי כך לקבוע, כי למעשה סיים לרצות את עונשו. המשיב דחה את בקשתו ועל החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת מ' מזרחי) דחה את העתירה. בהחלטתו, הסתמך בית-המשפט על סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין הקובע כי ימי היעדרותו של עובד שירות לא יבואו במניין ימי עבודת השירות. כמו-כן, הסתמך בית-המשפט על בג"ץ 3802/00 אליאס בראונשטיין נ' הממונה על עבודות שירות (לא פורסם) (להלן: עניין בראונשטיין ), אשר בו נקבע, כי אין להביא ימי מחלה במניין ימי עבודות השירות. בית-המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי עניין בראונשטיין חל גם בענייננו היות ו"אין טעם ענייני המצדיק עריכת הבחנה בין היעדרות מעבודות השירות בשל מחלה ובין היעדרות כתוצאה מתאונת עבודה".

על החלטה זו של בית-המשפט לעניינים מנהליים הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי. המבקש טוען, כי מקרה זה מעלה שאלה משפטית עקרונית והיא, האם יש לנכות ימי מחלה שמקורם בפציעה שארעה עקב ביצוע עבודות השירות, מסך כל התקופה שנקבעה לריצוי בעבודות שירות. לטענתו, התשובה על שאלה זו היא בחיוב. לביסוס טענתו מסתמך המבקש, בין היתר, על הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). מהוראות אלו הוא לומד, כי כפי שאדם המרצה עונש של עבודות שירות זכאי לקבל פיצויים כאשר הוא נפגע בשעת העבודה, כך הוא גם זכאי למנות את ימי פציעתו בתאונת עבודה במניין ימי ריצוי העונש שהוטל עליו. עוד מסתמך המבקש, על שני פסקי-דין שניתנו על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה, בהם נקבע כי יש לנכות ימי מחלה שניתנו כתוצאה מפציעה במקום העבודה, מסך תקופת עבודות השירות (עע"א (חיפה) 132/03 ניקיטה אורלנקו נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם); עע"א (חיפה) 690/05 חתואל יצחק נ' הממונה הארצי על עבודות שירות (לא פורסם)). בנוסף, טוען המבקש, כי עניין בראונשטיין אינו רלוונטי לענייננו, היות ובאותו מקרה מחלתו של העובד לא נגרמה כתוצאה מפגיעה במקום העבודה.

מנגד, סומך המשיב את ידו על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטוען, כי לאור תכליתו של סעיף 51ז(ד) אין לנכות את ימי מחלתו של המשיב מתקופת עבודות השירות שהוטלה עליו. פרשנות אחרת תאיין את מטרתו של עונש ביצוע עבודות השירות, שהיא ביצוע עבודות השירות בפועל, במשך מספר הימים שנגזרו על הנאשם בבית-המשפט. המשיב אינו סבור, כי יש לאבחן את עניין בראונשטיין , היות ולשיטתו אין הבדל בין היעדרות שנובעת ממחלה לבין היעדרות שנובעת מפגיעה שאירעה במהלך העבודה. עוד טוען המשיב, כי הפרשנות בה אוחז המבקש, לפיה יש לחשב את ימי היעדרותו במניין ימי עבודות השירות הינה בלתי סבירה, אשר עלולה להוביל לתוצאה לפיה אדם שהורשע בעבירות חמורות ביותר ירצה עונש של כחודשיים וחצי עבודות שירות בלבד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

סעיפי החוק הרלוונטיים לענייננו הינם סעיפים 51ו ו-51ז לחוק העונשין אשר זו לשונם:

"51ו. משך עבודת שירות

מספר הימים בעבודת שירות יהיה כמספר ימי המאסר בתקופת המאסר שגזר בית המשפט על הנידון או כמספר ימי מאסר בתקופת המאסר שלגביה קבע בית המשפט כי תהיה בעבודת שירות, לפי הענין, בהפחתת ימי המנוחה של הנידון וימי שבתון על פי חוק .

51ז. הפסקה בעבודת שירות

(ב) עובד השירות יודיע לממונה, ללא שיהוי, על כל הפסקה בעבודה או העדרות ממנה; ההודעה תהיה בדרך שתיקבע בתקנות.

(ג) עובד שירות לא יעדר מעבודתו אלא באישור הממונה או מפקח; האישור יהיה לפי כללים שיקבע שר המשטרה בתקנות.

(ד) ימי הפסקת עבודת שירות וימי העדרותו של עובד שירות לפי סעיף זה, לא יבואו במנין ימי עבודת השירות. (ההדגשות הוספו – ס.ג')"

מלשונם של סעיפים אלו ניתן ללמוד, כי אדם שהורשע בדין ונגזר עליו עונש של עבודות שירות מחויב לעבוד בפועל במשך מספר ימים זהה למספר ימי המאסר שגזר עליו בית-המשפט. הימים היחידים אשר לא יבואו במניין ימי עבודת השירות הם ימי מנוחה, שבתון וימי היעדרות אשר קיבלו את אישור המפקח בהתאם לסעיף 51ז. ימי מחלה כתוצאה מפציעה במקום העבודה אינם מוזכרים במפורש בסעיפים אלו כימים אשר יש להפחיתם ממניין ימי עבודת השירות ועל-כן יש להניח שלא זו הייתה כוונת המחוקק, בגדר "מכלל הן אתה שומע לאו" (אהרון ברק פרשנות במשפט (כרך שני – פרשנות החקיקה) 112-114).

פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם תכליתם של הסעיפים, שהיא לרצות את ימי המאסר שנגזרו על אדם, באמצעות ביצוע עבודות שירות, אשר יש בהן על מנת לתרום לחברה. על-מנת להגשים מטרה זו, יש לרצות את אותו פרק הזמן בעבודה בפועל, וזאת למעט הימים אשר מצוינים באופן מפורש בחוק. הפרשנות אותה מציע המבקש תאיין את התכלית הענישתית שבהטלת עונש של עבודות שירות היות ובמקום לעבוד שישה חודשים, כפי שגזר עליו בית-המשפט, יעבוד המבקש חודשיים וחצי בלבד ובכך ירצה את עונשו.

למסקנה דומה הגיע בית-משפט זה בעניין בראונשטיין בו נקבע, כי לפי סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין אין להביא ימי מחלה במנין ימי עבודות השירות. האם יש לאבחן את עניין בראונשטיין מהעניין שבפנינו אך בשל העובדה, כי מחלתו של המבקש נגרמה בשל פציעתו במקום העבודה? התשובה לכך הינה שלילית. המחוקק לא הכיר במי שמבצע עבודות שירות כעובד לכל דבר ועניין, אלא רק לצורך החלת דינים ספציפיים, שהם דיני העונשין, דיני הבטיחות בעבודה ואחריות בנזיקין, כפי שמפורט בסעיף 51ה לחוק העונשין. אכן, הוראות חוק הביטוח הלאומי, ככל שהן נוגעות למתן קצבאות בשל פגיעה בתאונת עבודה חלות על עובד עבודות שירות (סעיפים 287(4) ו-289 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995), אך אין להסיק מכך, כי יש להן השפעה על חישוב ימי ריצוי עונש עבודות השירות.

לסיום, אבקש לציין, כי במידה והמבקש אינו מסוגל להשלים את ריצוי עונשו בביצוע סוג העבודה שהוטלה עליו בשל פציעתו, הוא רשאי לבקש מהממונה על עבודות השירות לשנות את המקום שנקבע לו לריצוי עונשו. אפשרות לפיה המבקש לא ירצה כלל את יתרת עונשו סותרת את תכליתו של עונש עבודות השירות ואינה ראויה בעיניי.

אשר-על-כן, דין הבקשה להדחות.