רע"ב 4042/10 לירון קשרי נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפתח-תקוה, בעתירת אסיר 7680-03-10 מיום 11.4.2010 (השופט טל), על פיה אושרה החלטת הממונה על עבודות השירות, כי המבקש ירצה את יתרת תקופת עבודות השירות בת 105 ימים במאסר.

בית משפט קמא

1.

המבקש נידון ביום 4.12.07 לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לאחר שהורשע ב תיק פלילי 4/06 (בית משפט השלום ראשל"צ) בעבירות של פריצה,

גניבה והחזקת סכין.

2.

המבקש אמור היה להתחיל בביצוע עבודות השירות ביום 17.12.07, אך התייצב רק כעבור יומיים בטענה שהיה חולה, ומבלי שהודיע על אי התייצבותו. הוא שובץ לעבודה בבית יהדות בוכרה בתל אביב, וביום 13.03.08 נעצר כחשוד בביצוע פריצה לדירה שארעה, על פי החשד, במהלך שעות עבודתו. בשל אופי העבודה במקום לא יכלו מעבידיו לערוב לנוכחותו במקום העבודה, והוא שובץ לעבודה במוסד פתחון לב בראשון לציון - שם לא עבד כהלכה, עד כי מעבידו ביקש להעבירו למקום עבודה אחר עקב חוסר תפקוד. המבקש הועבר לעבודה במשתלה בתל אביב, אך טען כי מקום עבודה זה רחוק מביתו. המפקחת על עבודות השירות השיבה כי כאשר יתפנה מקום עבודה קרוב יותר לביתו, יועבר אליו.

3.

בתאריך 31.3.08 אושפז המבקש בבית החולים לאחר שנדקר בגבו במהלך קטטה, הוא נמצא בלתי כשיר לעבודה על ידי הוועדה הרפואית, ועל כן לא שב מאז לביצוע עבודות השירות.

4.

בתאריך 25.5.09 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון, בגין עבירות של כניסה למקום מגורים לביצוע עבירה, גרימת נזק לרכוש בזדון, וקשירת קשר לביצוע פשע שביצע יחד עם אחרים בתאריך 21.5.09. הוא שוחרר ממעצרו בתנאי מעצר בית מלא ביום 28.7.09.

5.

ביום 09.11.09 זומן המבקש לוועדה הרפואית ועניינו נדחה על מנת שיציג מסמכים רפואיים באשר למצבו הרפואי בעקבות פציעתו.

6.

בתאריך 30.12.09, מסר ב"כ המבקש לרכזת על עבודות השירות כי המבקש שהה במעצר בית מלא מעל חודשיים וכי כשבוע קודם לכן, ב-22.12.09 הורשע בעבירות בעטיין היה עצור במעצר האמור לעיל. ביום 14.1.10 נידון המבקש ל-16 חודשי מאסר בפועל, מבלי שבית המשפט התייחס לשאלת ריצויה בפועל של יתרת תקופת עבודות השירות. כמו כן נקבע כי יופעל עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים שנגזר על המבקש בתיק פלילי 4/06, כאשר את המאסרים ירצה במצטבר.

7.

בתאריך 01.02.10, נערך לעותר שימוע, בו המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. נציב שירות בתי הסוהר קיבל המלצתו, וביום 24.02.10 החליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות

של המבקש.

8.

ב"כ המבקש טען בעתירה שהוגשה ביום 4.3.2010, כי המבקש כבר ריצה כמעט מחצית מתקופת עבודות השירות עד שנפצע בגבו מדקירת סכין, לאחר הפציעה עבר עשרות טיפולים ולאחר מס' חודשים, כאשר נציב בתי הסוהר הסיק שהמבקש אינו מסוגל לבצע עבודות שירות, החליט להפסיק את עבודתו. הוסיף וטען ב"כ המבקש, כי הלה מסוגל לבצע עבודות שירות לא קשות מבחינה פיזית, והחלטת המשיב להפסיקן אינה כדין משום שפציעה והיעדר כושר עבודה אינן הפרת תנאי מתנאי עבודות השירות. המבקש כפר בטענה כי תפקודו לא היה חיובי עת עבד. המבקש טען כי היה מקום להתיר לו לסיים את ריצוי עבודות השירות עם תום מאסרו . לפיכך, עתר המבקש לביטול הפסקת עבודות השירות, ולחילופין, ביקש להורות כי הוא ירצה את יתרת 105 ימי עבודות השירות בחופף לעונש המאסר בפועל בן שנתיים, אותו ריצה עת הגיש העתירה, ועודנו מרצה.

9.

ב"כ המשיב התנגד לקבלת העתירה, תוך שסמך התנגדותו על העובדה שהמבקש מרצה שנתיים מאסר בפועל, לאחר שהיה עצור במעצר בית מלא במשך כחודשיים עד שנאסר, ומבלי צורך להתייחס להשפעת מצבו הרפואי של המבקש ותפקודו במהלך עבודתו על הפסקת עבודות השירות.

10.

בית המשפט לא ראה צורך להתייחס לטענות המבקש בכל הקשור להשפעת מצבו הרפואי על הפסקת עבודות השירות, ורק קבע, לאור חוות הדעת של הוועדה הרפואית בפניה התייצב המבקש, כי מוצדק היה לקבוע שהמבקש לא מסוגל לבצע את עבודות השירות. בית המשפט הדגיש כי התנהגותו של המבקש במקומות העבודה השונים בהם הוצב לא הניחה את הדעת.

11.

ביום 11.4.2010 פסק בית המשפט כי על עניינו של המבקש חלות הוראות סעיף 51י(א)(1) ל חוק העונשין -התשל"ז 1977 (להלן: החוק ), שעניינו הפסקה שיפוטית

של עבודות שירות, ולפיו:

"הרשיע בית משפט עובד שירות בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת, יחולו הוראות אלה:

(1)

גזר בית המשפט עונש מאסר בשל העבירה האחרת - וקבע שהנאשם לא ישא אותו בעבודת שירות – לא תחל עבודת השירות או תופסק ביום מתן גזר הדין, לפי העניין, ועובד השירות יישא את עונשו או את יתרת עונשו, לפי העניין, בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות ישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות;"

בית משפט קמא דחה את העתירה על חלופותיה, וזאת לפי שהמבקש נידון לשנתיים מאסר בגין "עבירה אחרת" שביצע בתקופת עבודות השירות ובית המשפט שדן אותו לעונש המאסר הנ"ל לא ציווה שהתקופה הנותרת של 105 יום, שהיה על המבקש לרצות בעבודות שירות, תחפוף את עונש המאסר של שנתיים.

טענות הצדדים

12.

המבקש טוען, כי החלטת הממונה על עבודות השירות , להפקיע את העבודות ולקבוע כי ריצוי יתרת הזמן יעשה בבית הסוהר, שגויה היא. לשיטתו, לא ניתן היה לקבוע כי בגלל תקופת המאסר בגין העבירה הנוספת, ירצה גם את עבודות השירות בכלא, וזאת לאחר שעבודות השירות הופסקו בפועל, לשיטתו, בשל פציעתו. לטענתו, לא הופקעו עבודות השירות על ידי הממונה בגלל הפרת תנאי מתנאי העבודה כדרישת החוק. מכאן, שלטענתו אין מדובר בהפסקה מנהלית של עבודות השירות, ואף לא שיפוטית, מהטעם שלדבריו, לא ההרשעה קטעה את עבודות השירות, כי אם הפציעה, חודשים רבים קודם לכן.

13.

לטענת המבקש, הוא כבר לא היה עובד שירות עת ניתנה ההרשעה הנוספת. ואמנם, עת מתן ההרשעה כבר יכול היה המבקש ללכת על רגליו, ולכן, לשיטתו, צריך היה לאפשר לו לסיים את עבודות השירות.

14.

כן טוען המבקש כי טעה בית המשפט קמא, משדחה את עתירתו לחפוף את יתרת עבודות השירות לתקופת המאסר הארוכה שנגזרה עליו במועד מאוחר יותר, לגביהן לא נקבע על ידי בתי המשפט השונים כי ירוצו במצטבר. על כן, טען, על פי הוראות סעיף 45 לחוק, עליו לרצות את התקופות בחופף. ואולם, לאחר קבלת תגובת המשיבה בבקשת רשות הערעור, הסכים המבקש כי סעיף 45 אינו חל בעניינו.

15.

המשיבה סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות על הסף – היות ולשיטתה, אין בקשת רשות הערעור, מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו של המבקש. לטענת המשיבה, בדין קבע בית המשפט קמא, כי בנסיבות עניינו הפרטניות של המבקש חלה הפסקה שיפוטית של עבודות השירות, מאחר והמבקש הורשע, בתקופת עבודתו בעבירה נוספת ונגזר עליו עונש מאסר בפועל.

16.

כן טוענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לגופם של דברים, לפי שבדין קבע בית המשפט כי סעיף 51י לחוק העונשין חל בעניינו של המבקש, ומשכך אין להיעתר לבקשתו. לטענת המשיבה, עובר לעבירות הנוספות שביצע, עבודות השירות של המבקש אך הושהו בשל טעמים רפואיים, אך לא "הופסקו", שכן לא התקבלה כל החלטה בעניין זה על ידי הגורם המוסמך.

17.

לשיטת המשיבה, עיקר תכליתו של סעיף 51י(א)(1) לחוק הינה להרתיע עובדי עבודות שירות, אשר להם ניתנה פריבילגיה מיוחדת, מלהמשיך בהתנהגות עבריינית. כך, לשם מימוש תכלית זו, קבע המחוקק מפורשות, כי אם יושת על עובד שירות מאסר נוסף בגין הרשעה בעבירה אחרת, לא אך שתופסק עבודת השירות שלו, אלא הוא אף יירצה את עונשי המאסר באופן מצטבר. קביעה זו מעמידה, לשיטת המשיבה, את עובד השירות על החובה לנצל כראוי את ההזדמנות והפריבילגיה שניתנו לו ולהימנע מלנצלן לרעה.

דיון והכרעה

צדק בית המשפט בקביעתו כי המבקש ירצה את משך זמן עבודות השירות שהופסקו, במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו בגין העבירה האחרת בה הורשע בת"פ 2874/09.

18.

חוק העונשין מתייחס לסוגיית החפיפה או ההצטברות של עונשי מאסר המוטלים על נאשם בהליכים שיפוטיים שונים בשני הקשרים; ראשית, ההוראה הכללית בעניין זה, מהווה את הכלל, ומצויה בסעיף 45(ב) לחוק, הקובע כדלקמן:

"45. (א)

מי שנידון במשפט אחד לענשי מאסר בשל עבירות שונות, ולא הורה בית המשפט שישאם, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר.

(ב)

מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר.

(ג)

מי שנידון לשתי תקופות מאסר או יותר שאחת מהן חופפת בחלקה את האחרת, אין עליו, לאחר שנשא תקופת המאסר האחת, אלא שארית תקופת המאסר האחרת שאינה חופפת."

19.

בצד ההוראה הכללית, כולל סעיף 51י(א)(1) לחוק הסדר עונשי מיוחד בפרק הדן בנשיאת מאסר בעבודות שירות, המתייחס למקרה בו בעת ביצוע עבודות שירות, מורשע "עובד שירות" בעבירה אחרת, ונגזר עליו בגינה עונש מאסר בפועל, כמו במקרה של המבקש:

"51י(א) הרשיע בית משפט עובד שירות בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת, יחולו הוראות אלה:

(1) גזר בית המשפט עונש מאסר בשל העבירה האחרת - תופסק עבודת השירות מיום מתן גזר הדין ועובד השירות יישא את יתרת עונשו בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות יישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות;

(2) … "

מכאן שעבודת השירות הופסקה אוטומטית ובאופן שיפוטי ביום מתן גזר הדין בעבירה האחרת, ועל כן "עובד השירות" יישא יתרת עונשו בגין עבודות השירות במצטבר לעונש המאסר הנוסף. זאת, אלא אם בית המשפט שהרשיעו בעבירה האחרת קבע כי עונשי המאסר האמורים ירוצו בחופף. הפסקת עבודות שירות בנסיבות אלה אינה מצריכה החלטה שיפוטית מיוחדת, ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מנהלי או שיפוטי כלשהו.

20.

התכלית העונשית העומדת מאחורי הסדר ספציפי זה, הסוטה מהכלל של חפיפה בעונשי מאסר, טמונה ברעיון, כי מי שנגזר עליו עונש מאסר בעבודות שירות זכה לפריבילגיה עונשית-שיקומית מיוחדת, שאפשרה לו לשנות דרכו הרעה. מכאן, שיש שניצול פריבילגיה זו לרעה יגרור התייחסות עונשית מחמירה ומרתיעה (רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 12.3.2006)). בגין הפרת האמון שנתן בית המשפט בנאשם, יש להטיל עונש אפקטיבי ומרתיע, לו נתן המחוקק ביטוי על דרך צבירת עונשי מאסר.

21.

סעיף 51י לחוק העונשין חל על "עובד שירות" המוגדר בסעיף 51א לחוק כ- " מי שנידון לעונש מאסר בעבודת שירות מהמועד שנקבע לתחילת ביצוע עבודת השירות. " לצורך קיום הגדרה זו, ייחשב "עובד שירות" גם מי שהוטל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, ואינו ממלאן בפועל מפאת סיבה שאיננה הפסקה מנהלית או שיפוטית של אותן עבודות.

מן הכלל אל הפרט

22.

על המבקש בענייננו הוטל מאסר בעבודות שירות בהליך הראשון – ת"פ 4/06. מפאת פציעתו באירוע דקירה, לא היה המבקש כשיר לעבודה תקופה ממושכת, בה עבר מוועדה רפואית אחת למשנתה, ואולם זאת ללא שהופסקה עבודתו עובר לעבירה השנייה שביצע. לפיכך, לפי הוראת סעיף 51א לחוק, יש לראות בו כ"עובד שירות" ומשכך, כמי שחלות עליו הוראות סעיף 51י לחוק העונשין. בהליך השני – ת"פ 2874/09 הורשע המבקש בעבירות נוספות, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל כולל בן 24 חודשים.

23.

בית המשפט שדן בעבירות הנוספות שבוצעו בת"פ 2874/09 גזר בגינן את דינו של המבקש למאסר בפועל בן 16 חודשים, והורה כי בנוסף יופעל עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים מ-ת"פ 4/06, אשר ירוצה במצטבר (הדגשה במקור) ל-16 החודשים. בית המשפט לא התייחס לעניין ריצוי ייתרת עונש עבודות השירות. לפיכך, על פי הוראת סעיף 51י(א)(1) לחוק, חל על עונשים אלו דין הצטברות העונשים. כאמור, אף המבקש בתגובתו לתגובת המשיבה (ס' 4) הסכים כי סעיף 45 לחוק, אשר בתחילה טען לתחולתו -

אינו חל בעניינו.

24.

סוף דבר: עבודות השירות של המבקש הופסקו אוטומטית, באופן שיפוטי ב-14.1.2010, ומשכך, ההפסקה המנהלית שנעשתה מאוחר יותר הייתה, למעשה, מיותרת.

25.

לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להדחות. עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש בעקבות הפסקת עבודות השירות בהליך הראשון ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בהליך השני.