רע"ב 4087/20 אליהו אהרון נ. שירות בתי הסוהר - מחלקת האסיר - זימונים

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי-מרכז מיום 9.6.2020 ב עת"א 20622-05-20 (השופט ע' דרויאן-גמליאל ), בגדרה נדחתה עתירת האסיר, אליהו אהרון, נגד החלטת שב"ס, להפסיק את הטיפול שניתן לו בתחליף סם מסוג SUBOXON .

2.

אהרון שפוט לתקופת מאסר של 18 שנה, ועתיד להשתחרר, לכל המאוחר, בחודש פברואר 2021. במהלך תקופת מאסרו, טופל אהרון בתחליף סם מסוג SUBOXON . ברם, משנתפס אהרון בשתי הזדמנויות שונות בניסיון להבריח SUBOXON ,

הוחלט בשב"ס להפסיק באופן הדרגתי את הטיפול שניתן לו. החלטת שב"ס התקבלה בהתאם לסעיף 13 לנוהל שב"ס 04-2011 "טיפול בעצורים/ אסירים ע"י SUBOXON ", שעל-פיו: "במידה ונמצא כי האסיר המטופל ניסה להבריח את כדורי ה- suboxon

בעת חלוקת הטיפול והאירוע תועד כנדרש [...] –

suboxon

לא יחודש עם תום המאסר" . אהרון לא השלים עם החלטת שב"ס, ועתר לבית המשפט המחוזי. לאחר שנשמעו טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את העתירה. בית המשפט קבע, כי לאחר שבדק את התשתית העובדתית שעל סמכה ניתנה החלטת שב"ס, מצא שהיא מספקת. בית המשפט הסביר, כי הידיעות המודיעיניות שהובאו לעיונו, רלבנטיות, עדכניות, "יוצרות רצף ברור ונהנות מרמת אמינות גבוהה" . בית המשפט הוסיף, כי מכתבו של נרקולוג בית הסוהר מעלה, שגם משיקולים רפואיים קיימת הצדקה להפסקת הטיפול במקרים של ניסיונות להברחת תחליף סם, "שכן סכנה של ממש מצויה בכל התנהגות שיש עמה צבירת [תחליף] סם, שיכול וילקח בבת אחת כדי להגביר תחושה, יכול ויעורבב עם חומרים פסיכו אקטיביים אחרים ועד כדי סכנת מנת יתר, וכמובן הסכנה של מסירה לאחרים, שאין לגביהם התוויה רפואית לקבלת תחליף סם מסוג זה" . עוד נקבע, כי שב"ס "הזהיר את [אהרון], כבר בשלב הכנסתו לטיפול, וגם לאחר מכן, אך ללא הועיל" .

3.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה מעלה אהרון טענות מטענות שונות בנוגע לתשתית העובדתית שעליה נסמכה החלטת שב"ס, להפסיק את הטיפול בתחליף הסם. בין היתר טוען אהרון, כי מקור המידע שהתקבל בעניינו – באסירים מאגף 6 בכלא ניצן, "אשר ידוע במעלליו ובעלילות של אסירים האחד כנגד השני" ; וכי הכדורים שנמצאו בחדרו אינם תחליף סם, כי אם משככי כאבים. אהרון מוסיף, כי הוא סובל ממחלות רקע חמורות: סכרת, לחץ דם גבוה ועוד, כשעליהן נוספים כעת 'קריזים' מחמת חוסר בתחליף הסם. בנסיבות הללו טוען אהרון, כי הפסקת הטיפול בתחליף הסם מסכנת את בריאותו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי, על נימוקיה, באתי ל כלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה, מושרשת וידועה, כי רשות ערעור על החלטה הנוגעת לעתירת אסיר לא תינתן כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או אם עולה חשש לעיוות דין (ראו: רע"ב 1494/19

שירזי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 והאסמכתאות שם (1.3.2019)). הנדון דידן אינו בא בגדר אותם מצבים. ביסוד בקשתו של אהרון, טענות עובדתיות-פרטניות בנוגע לתשתית העובדתית שעליה נסמכה החלטת שב"ס. לדבריו, החלטת שב"ס מבוססת על מידע שגוי, על עלילת דברים; לא על מידע מהימן. אין מדובר אפוא בשאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך. גם לא מצאתי כי מתעורר חשש לעיוות דין. בית המשפט המחוזי בחן את החומר המודיעיני שהובא לעיונו, ומצא כי הוא רלבנטי, עדכני ומהימן. בנוסף, התרשם בית המשפט מן הסכנות הנשקפות מצבירת תחליף סם, ומהברחתו. כשאלו הם פני הדברים, לא מצאתי עילה להעתר לבקשה.

5.

הבקשה לרשות ערעור, נדחית אפוא בזאת.