רע"ב 4124/17 חמיס טועמה עמאש נ. הממונה על עבודות השירות מפקדת גוש צפון

השופט נ' הנדל:

1.מונחת בפנינו בקשה למתן רשות ערעור בעתירת אסיר שנדונה בבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א (נצ') 45287-03-17, כבוד השופט י' בן - חמו ) , לפיה נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת הממונה על עבודות השירות שהורה על הפקעת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר של המבקש במתקן כליאה.

המבקש נידון לעונש מאסר של שלושה חודשים בדרך של עבודות שירות החל מיום 9.11.2016, והחל לבצען ביום 13.11.2016. לאחר ביצוע שלושה ימי עבודות שירות, המבקש לא המשיך להתייצב לעבודה.

בתחילת ינואר השנה נערכה למבקש שיחת בירור. הוא שובץ לעבודה במקום אחר, ונמסרה לו הזמנה לשימוע בתאריך 15.2.2017. המבקש לא התייצב לעבודה ואף לא לשימוע, ולא ענה לשיחות טלפון.

בתאריך 28.2.2017 הורה הממונה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. עתירת האסיר הוגשה לבית משפט קמא בתאריך 21.3.2017. נשמעו טיעוני הצדדים, ובית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את העתירה בתאריך 24.4.2017. בקשת רשות ערעור מטעם המבקש הוגשה בתאריך 19.5.2017. העניין נקבע לדיון בבית משפט זה. לאחר קיום הדיון ניתנה החלטה לפיה הצדדים רשאים להגיש חומר ולהתייחס לטענות שונות. בא כוח המבקש ביקש דחייה על מנת לרכז את החומר שברצונו היה להגיש. בהיאסף כל החומר, הגיעה עת הכרעה.

2.הדבר לא ייחשב לתגלית אם יאמר כי לא פעם ישנה נטייה של הממונה, ואף של בית המשפט, להעניק לאסיר שלא מילא אחר הוראות ותנאי עבודות השירות הזדמנות נוספת להמשיך לרצות את עונש המאסר בדרך זו, ולא במתקן כליאה. ההיגיון בגישה זו טמון בכך שמלכתחילה בית המשפט סבר שהדרך הראויה לרצות את עונש המאסר בפועל היא בעבודות שירות, ולאחר שמי שהורשע נמצא כשיר למסגרת זו, אין למהר לעבור למסלול הקשה יותר של מאסר אחר סורג ובריח. כמובן, אין בכך כדי לסתור את המסקנה כי עבודות השירות אינן "תכנית כבקשתך", ודווקא על נאשם שזוכה לרצות את עונש מאסרו בדרך קלה יותר לעשות כל מאמץ למלא אחר הוראות הממונה.

הדברים הוצגו ברמה הכללית לנוכח התפתחות ההליכים במקרה זה. ניתן לומר כי הממונה על עבודות השירות נהג בהבנה וברגישות כלפי המבקש. האחרון הפר את התנאים בצורה ברורה עד כדי גילוי אדישות מצדו. מדובר בתקופות לא קצרות של היעדר שיתוף פעולה ואי-נקיטת יוזמה מטעם המבקש.

בדיון בפנינו הסניגור עשה מאמץ ניכר כדי להסביר את התנהגות המבקש, והוא הצליח להראות כי מרשו לא היה לגמרי פסיבי במהלך התקופה הרלוונטית. למשל, עולה כי הוא התקשר לפחות פעם אחת לממונה. ברם, נראה כי בחינת התנהגות המבקש לאורך ציר הזמן האמור מביאה למסקנה כי הוא לא נהג כמתבקש לנוכח מצבו – כאסיר שהושת עליו עונש בדרך של עבודות שירות. הווה אומר שגם אם ניתן להסביר מחדל נקודתי זה או אחר, התמונה הכוללת מצביעה על כך שהמבקש התעלם מהמסגרת שהוטלה עליו, ו"התרחק" מהממונה. בנסיבות אלה, דעתנו היא כי לא יהיה נכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שאף הוא נתן למבקש הזדמנות מלאה להציג את טענותיו. המענים החלקיים של המבקש, שניתנו שלב-שלב בלי הסבר משכנע, אין בהם כדי להטות את הכף נגד החלטת בית המשפט המחוזי. מסגרת זו של מאסר בדרך של עבודות שירות – על ההקלה שנאשם זוכה בה עקב כך – איננה ניתנת למתיחה עד כדי סלחנות על פי המידה שהנאשם קובע. אמנם, על פי דין, ניתן להטיל מאסר בעבודות שירות רק בהסכמת נאשם, אך משניתנה, אין המדובר בהתנדבות, אלא בדרך חלופית מקלה יותר לרצות עונש מאסר, על כל המשתמע מכך.

3. הבקשה נדחית.