רע"ב 4179/15 יוסי דוידוב נ. משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.6.2015 (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ), בגדרה נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש שעניינה בקשתו ליציאה לחופשה.

המבקש מרצה עונש מאסר לאחר שהורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של ניסיון לרצח, בעבירות נשק ובעבירות נוספות. בגין הרשעתו הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 13 שנים ובבית משפט זה הופחת עונשו ל-12 שנות מאסר. יצוין כי עונש זה נפסק במסגרת ע"פ 5581/14 (8.12.2014), וזאת לאחר שהתקיים בעניינו של המבקש משפט חוזר. לצורך ההחלטה דנא אין צורך לפרט את השתלשלות העניינים המלאה בכל הנוגע לגלגוליו של ההליך הפלילי שהתנהל נגד המבקש. ריצוי המאסר החל ביום 31.1.2006. מועד שחרורו של המבקש, לאחר ריצוי מלוא תקופת המאסר, הוא 30.1.2018.

המבקש סווג כאסיר בקטגוריה ב'1 לעניין יציאה לחופשות, ועל-פי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר משמעות הדבר כי יציאתו לחופשה מותנית באישורה של משטרת ישראל.

בקשת המבקש לשחרור מוקדם על תנאי נדחתה בהחלטת ועדת שחרורים מיום 19.1.2015, בין היתר, מהטעם שהמבקש לא יצא לחופשות כל תקופת מאסרו, וכל בקשותיו בעניין זה נדחו. עתירת אסיר שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים נדחתה אף היא, אך בפסק הדין נכתב כי "גורמי שב"ס ומשטרת ישראל מתבקשים לבדוק מחדש את התנגדותם ליציאת העותר לחופשות".

בתגובת המשיבה נאמר, כי נוכח האמור בפסק הדין נבחנה שוב האפשרות להוציא את המבקש לחופשה, אך אפשרות זו נדחתה על רקע התנגדות משטרת ישראל, שכאמור לעיל, אישורהּ נדרש כדי לאפשר לאסיר המסווג בקטגוריה ב'1 לצאת לחופשה. נאמר כי ההתנגדות התבססה על "מידע מודיעיני המלמד על מסוכנות ממשית, הן לציבור בכלל הן למבקש עצמו, אם ייצא המבקש לחופשה מבית הסוהר".

בעקבות ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשה, הגיש המבקש עתירת אסיר. בתום דיון שהתקיים בעתירה, שבמהלכו הוגשו לעיונו של בית המשפט ידיעות מודיעיניות וכן התקיים דיון במעמד צד אחד (בהסכמת המבקש), נקבע מועד לדיון נוסף בעתירה ונאמר שלדיון זה תמציא המשיבה לבית המשפט דו"ח המפרט ומסביר את מסקנת המשטרה, כפי שהוצגה לבית משפט קמא. ביום 2.6.2015 התקיים דיון נוסף בבית משפט קמא, שבסופו נדחתה עתירת המבקש, וכך נכתב בהחלטה:

"ביהמ"ש, לאחר שעיין בחומר מודיעיני ושמע עמדת שב"ס, ביקש דוח המפרט כל האמור מאחורי המסקנה אליה הגיעה משטרת ישראל, לפי[ה]

הסכסוך בין העותר [המבקש - צ.ז.] לאחר/אחרים עדיין קיים. להיום הגיע חומר בכתובים שלא הוצג לביהמ"ש בישיבה קודמת לרבות בירורים שעשתה משטרת ישראל, לאור החומר הכתוב. שמעתי את ב"כ העותר [המבקש - צ.ז.] באריכות. התשובה לדבריו מצויה בחומר הכתוב שאינני יכולה לחשוף, אוכל לציין כי נחה דעתי שהחלטת המשיבים סבירה. העתירה נדחית".

כלפי החלטת בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא, שבגדרה טוען המבקש כי עלה בידיו להציג למשיבה ולבית משפט קמא מידע הסותר את המידע המודיעיני שבגין האמור בו התנגדה המשיבה להוצאתו לחופשה. בין היתר, הזכיר המבקש כי הוא צירף לעתירתו תצהיר של המתלונן, שהרשעת המבקש נוגעת לניסיון לרצחו, שבו הלה ציין כי אין בינו לבין המבקש כל סכסוך.

המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. עוד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן ההחלטה בעניינו של המבקש אינה מקימה עילה להתערבות.

דיון והכרעה

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית ייאמר, כי הבקשה - התחומה כולה לעניינו הפרטני של המבקש - אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בעתירות אסירים, וזאת גם לאחר בחינת הדברים מנקודת ראותה של הגישה המבקשת להחיל בעתירות אסיר, מהסוג הנדון, מבחן גמיש יותר לצורך מתן רשות ערעור.

אף לגופם של דברים איני סבור כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה. הן החומר הגלוי, הן החומר החסוי (שהוגש לעיוני במעטפה סגורה), מלמדים כי קיימים נתונים המבססים חשש סביר לפיו המבקש מצוי בסכסוך עם גורמים עבריינים שונים ועל כן הוצאתו לחופשה עלולה לסכן את בטחון ושלום הציבור ואף את בטחונו של המבקש עצמו. כעולה מחוות הדעת של המשטרה אשר צורפה לתגובת המשיבה, ניתן להטיל ספק בטענת המבקש לפיה הוא אינו מצוי עוד בסכסוך עם המתלונן. בכל מקרה, יש לחזור על האמור לעיל, כי לפי המידע העדכני בעניינו של המבקש יש בסיס לחשש כי הוא מצוי בסכסוך עם גורמים עבריינים שונים באופן שהוצאתו לחופשה עלולה לסכן את שלום הציבור וביטחונו.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.