רע"ב 4350/05 יעקב מושאילוב נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) מיום 29.3.05, בה נדחתה עתירת המבקש להעבירו לבית מעצר באשקלון.

2.ביום 22.11.04 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' כרמל) החלטה לפיה ייעצר המבקש עד לתום הליכי הסגרתו לצ'כיה. החל מאותה עת שוהה המבקש בבית מעצר בירושלים. ביום 20.2.05 הגיש המבקש עתירה לבית משפט קמא במסגרתה ביקש להעבירו לבית מעצר באשקלון. זאת, על מנת שיתאפשר לו לשהות בסמוך למקום מגוריו, בכדי שאשתו וילדיו הקטינים יוכלו לבקרו ביתר קלות. לטענת המשיבה, המבקש משתייך לקבוצת עצורים שהינם "טעוני הגנה". בשל הסכנה הנשקפת לחייו מוטלת על שירות בתי הסוהר החובה להחזיקו בתנאי מעצר מיוחדים, אשר יבטיחו את השמירה על שלמות גופו. מפאת העובדה שבבית המעצר אליו ביקש לעבור לא ניתן היה לספק את תנאי ההגנה המיוחדים, סירבה המשיבה להיעתר לבקשה. עוד יצוין, כי במהלך הדיונים בפני הערכאה דלמטה העלה העותר אפשרות אחרת לפיה יועבר למתקן כליאה של שירות בתי הסוהר הנמצא בעיר רמלה. אולם, המשיבה דחתה בקשה זו בשל המחסור במקומות פנויים באגף של האסירים טעוני ההגנה באותו מתקן כליאה. בית משפט קמא מצא לנכון שלא להתערב בשיקול דעתה של המשיבה בסברו כי ההחלטות שניתנו על ידה אינן נגועות בשיקולים זרים ואינן חורגות מגדר מתחם הסבירות. יוער, כי מספר חודשים לפני הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי, הוצע למבקש לעבור למתקן כליאה של שירות בתי הסוהר אך הוא סירב לכך. עוד יוזכר, כי הבקשה שלפנינו הועברה לבית משפט זה לאחר שהוגשה תחילה בשגגה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

3.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הבקשה אינה מעלה כל נימוק שיצדיק מתן רשות ערעור. ההחלטה בעניין מקום המעצר נסמכה על שני טעמים ראויים. הראשון, שמירה על חייו של המבקש, והשני, התחשבות במגבלות המקום הקיימות במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. משכך, צדק בית המשפט המחוזי משקבע, כי אין להתערב בהחלטתה של הרשות המינהלית. למותר לציין, כי אם בעתיד ישתנו התנאים בהקשר לטעמים הנזכרים, יהיה מקום כמובן לשקול את בקשתו של המבקש.

4.הבקשה נדחית אפוא.