רע"ב 4350/10 בועז זיתוני נ. בית משפט המחוזי נצרת

השופט א' גרוניס:

1.

ועדת השחרורים החליטה להפקיע 11 חודשים מתקופת התנאי של המבקש ועל כן הוא הוחזר לבין כותלי הכלא. זאת, נוכח התנהגותו בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר (להלן – הרשות). עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו.

2.

מתברר, כי החלטתה של ועדת השחרורים נתבססה על פניה של ההוסטל מיום 17.2.2010 בה נמסר על התנהגותו הלקויה של המבקש בהוסטל. כך, המבקש לא שמר על הכללים הנהוגים במקום, התקשה לקבל מרות והירבה בביקורת. בשלב מסוים הוא אף עזב את ההוסטל אך בהמשך הוחזר לבקשתו. זמן מה לאחר החזרה החליט הצוות בהוסטל שעל המבקש לעזוב. במכתב הנזכר של ההוסטל נמסר כי המבקש מיצה את האפשרויות הקיימות ברשות. על בסיס זה קיבלה ועדת השחרורים את החלטתה ביום 26.4.2010 להפקיע 11 חודשים מתקופת התנאי.

3.

בפני בית המשפט המחוזי הונח מכתב של הרשות מיום 6.5.2010 ממנו עולה כי ייתכן שקיימות אפשרויות שיקומיות אחרות עבור המבקש בפיקוח הרשות. משמע, ייתכן כי מה שנאמר בפניה של ההוסטל מיום 17.2.2010, עליה התבססה ועדת השחרורים, לא היה מדויק. בית המשפט המחוזי לא התייחס למכתב מיום 6.5.2010.

4.

נראה לנו, כי יש לבחון את העניין פעם נוספת בפני ועדת השחרורים, שכאמור התבססה על הפנייה מיום 17.2.2010. כמובן, שהוועדה לא הייתה יכולה להסתמך על המכתב מיום 6.5.2010, שהינו מאוחר להחלטתה. אם אכן קיימת אפשרות טיפולית נוספת עבור המבקש במסגרת הרשות או בפיקוחה, ראוי שוועדת השחרורים תיתן דעתה על כך. יובהר, כי אין בעצם החזרת העניין לוועדת השחרורים משום הבעת עמדה האם נכון יהיה להפנות את המבקש לחלופה שיקומית אחרת, בהנחה שזו קיימת. עניין זה נתון כולו בידי הוועדה.

5.

לפיכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל אך במובן זה שהעניין יחזור לבירור בפני ועדת השחרורים לשם קבלת החלטה, כמובן לאחר שמיעת המעורבים. כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת ימשיך המבקש לשהות במאסר.