רע"ב 4398/18אליהו עשור נ. שירות בתי הסוהר

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) מיום 30.4.2018 בעת"א 24997-03-18, במסגרתו נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב, שירות בתי הסוהר שלא לאשר יציאתו לחופשות.

1.

המבקש אסיר הנידון ל-25 שנות מאסר בגין רצח. המבקש שולב בעבר, החל מיום 28.2.2017 בסבב חופשות, ויצא לשלוש חופשות, האחרונה שבהן בחודש יולי 2017. מאז לא התקבלו בקשות שהגיש המבקש ליציאה לחופשה. נגד המבקש נפתחו שני הליכים משמעתיים בגין דיבור בלשון גסה ומאיימת כלפי בעלי תפקידים בבית הסוהר, ולאחר שביום 14.8.2017 וביום 14.9.2017 התקיימו דיונים בעניינו, המבקש הורשע בדין משמעתי בשני ההליכים.

2.

ביום 13.3.2018 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות למשיב להתיר לו להמשיך להשתתף בסבב חופשות. המבקש טען כי יציאתו לחופשות הופסקה שלא כדין באופן שאינו מנומק ובניגוד לסעיף 5 לפקודת נציבות מס' 04.17.00 הקובע כי בטרם שלילת טובת הנאה לאסיר יש לקיים לו הליך שימוע, במסגרתו תינתן לאסיר אפשרות לומר את דברו. ברם, למבקש לא התקיים שימוע, על אף שהלכה למעשה נשללה אפשרותו לצאת לחופשות. המשיב בתגובתו לעתירה טען כי ההחלטה על דחיית בקשות המבקש לצאת לחופשה נסובה תחילה על הרשעותיו בדין המשמעתי, ובהמשך גם על מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו. גם משטרת ישראל הביעה התנגדות ליציאת המבקש לחופשה. מכל מקום, בקשות המבקש ליציאה לחופשה נבחנו באופן פרטני מבלי שניתנה החלטה מראש על שלילת טובת הנאה לפרק זמן מסוים, ועל כן לא היה נדרש לערוך שימוע בעניינו.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש, וקבע כי לא התקבלה החלטה גורפת בעניינו לשלילת טובות הנאה, ולפיכך לא ניתן לקבל את טענתו כי התקבלה החלטה מנהלית שלא כדין מבלי שקוימה חובת שימוע. לראיה, כל אחת מהבקשות שהגיש המבקש לצאת לחופשה נבחנה לגופה עם הגשתה ונדחתה. כן ציין בית המשפט כי לאחר עיון בחומר המודיעיני שהוצג לפניו, נמצא כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת המשיב, שכן מדובר במידע אשר יש בו כדי להצדיק את ההחלטה.

4.

המבקש התקשה להשלים עם ההחלטה, ועל כן הגיש את בקשת רשות הערעור שלפנַי. לטענתו, המשיב אינו רשאי לשלול את יציאותיו לחופשה למשך פרק זמן ממושך מבלי שיערך לו שימוע. כן נטען כי אין מקום להבחנה בין שלילת האפשרות לצאת לחופשה למשך פרק זמן ממושך לבין סירוב נקודתי לבקשת אסיר לצאת לחופשה.

כן טען המבקש כי המידע המודיעיני שהוצג לפני בית המשפט אשר נטען כי הוא מצביע על סיכון גבוה להימלטותו, עומד בסתירה מוחלטת לתהליך השיקומי שעבר, להשתתפותו בפעילויות חינוכיות בין כותלי בית הסוהר ולעובדה שבעבר אושר לו לצאת לחופשות. עוד הלין המבקש על כך שמסיבה שאינה ברורה וככל הנראה בשל כשל טכני, פרוטוקול הדיון שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי לא הומצא לצדדים.

5.

דין הבקשה להידחות. אין המדובר בסוגיה משפטית שיש בה חשיבות כללית בעלת השלכות רוחב (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). בענייננו, אין מקום להיעתר לבקשה, אף לפי הגישה המקלה על פיה בעתירות אסיר מסוג זה יש להחיל אמת מידה מחמירה פחות (חוות דעתו של הנשיא א' גרוניס רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)).

6.

כידוע, התרשמות הגורמים המוסמכים מן הסיכונים הצפויים מהתרת יציאת אסיר לחופשה היא עניין הנתון לשיקול דעת אותם גורמים, אשר אותו יש לבחון על פי כללי המשפט המנהלי (רע"ב 5444/09 חג' יחיא נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (22.10.2009)). שיקול דעת זה נסמך על מגוון שיקולים וביניהם המסוכנות הנשקפת מהאסיר, החשש להימלטותו, התנהגותו במהלך המאסר ועוד (רע"ב 6212/09 עזרא נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (3.8.2009)). בעניינו של המבקש, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בקשותיו לצאת לחופשה נבדקו, כל אחת מהן, ונדחו לאחר בחינה. בנסיבות אלו, אין המדובר בשלילת טובת הנאה אפריורית ולא בכדי נדחתה טענת המבקש כי היה על המשיב לערוך לו שימוע. אוסיף כי ההוראה עליה נסמך המבקש (פקודת נציבות מס' 04.40.00, פרק י"ב סעיף נ2 בזיקה לפקודת נציבות מס' 04.17.00) עוסקת בשלילה נמשכת של חופשה עד לפרק זמן של שישה חודשים ולא בדחיית בקשה לצאת לחופשה ספציפית של אסיר, כבמקרה זה. הטעם להבחנה בין השתיים נעוץ בעוצמתה של שלילת טובת ההנאה מהאסיר. בעוד ששלילה נמשכת של חופשה מהווה סנקציה לא פשוטה, דחייה של בקשת חופשה ספציפית קלה יותר. הבחנה זו גוררת מיניה וביה את הצורך בקיום שימוע לאסיר טרם מתן החלטה והטלת הסנקציה בעקבותיה דווקא במקרה של שלילה נמשכת וגורפת של חופשה.

7.

עוד יצוין כי כאמור, במהלך שנת 2017 הורשע המבקש פעמיים בדין משמעתי ובעניינו קיים חומר מודיעיני, אשר בית המשפט בחן ומצא כי יש בו כדי להצדיק את ההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשה. מכאן אפוא, אין כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.