רע"ב 4442/18 אייל בן משה נ. מדינת ישראל

המבקש עותר נגד התנאים שבהם הוא מוחזק בבית הסוהר – באגף הבידוד בבית הסוהר. דא עקא, אין מקום להתייחס לגוף הטענות שכן דין הבקשה להידחות על הסף.

בהליך קמא עתר המבקש לסעד של העברה לתא אחר בגין תנאי כליאתו, תוך התייחסות לדברי החקיקה ולנהלים הרלוונטיים. ערכאה קמא קיבלה באופן חלקי את בקשתו, בקבעה כי יש להעביר את המבקש מאגף הבידוד בתוך פרק זמן מסוים, אלא אם שהותו באגף הבידוד תידרש כאמצעי ענישה. עוד עולה כי המשיב מעוניין להעביר את המבקש לתא אחר, העומד בתנאים הנדרשים, אלא שהמבקש מסרב לכך ולכן נותר באגף הבידוד. כעת, בבקשה הנוכחית, המבקש טוען כי ערכאה קמא התירה בהחלטתה להשאירו בתאו ככל שמדובר באמצעי עונשי ולאחר העמדה לדין משמעתי, וכי גם כאמצעי עונשי – תנאי הכליאה אינם עומדים בתנאי הדין.

אלא שהטענה כי התנאים באגף הבידוד אינם עומדים בתנאי הדין הרלוונטיים לכליאה בבידוד כאמצעי ענישה – לא הועלתה ולא נדונה בערכאה קמא, לנוכח מיקוד עתירת האסיר בתנאי הכליאה ה"רגילים", שאינם עונשיים. לא למותר לציין כי הדיון בעניין דורש גם בירור עובדתי, וכי המותב קמא ערך ביקור פתע בבית הסוהר שבו מוחזק המבקש ובחן את תנאי הכליאה. לא בכדי קיים שוני משמעותי בין הסעדים שהתבקשו בהליך קמא ובבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור. בהליך קמא התבקשה העברת המבקש לתא אחר, ואילו בענייננו הסעד המבוקש הוא "להורות על סגירת התאים באגף הבידוד" בבית הסוהר. עולה כי אין מקום להידרש לטענות המבקש, שלא הועלו ולא נדונו בהליך שעליו מבוקשת רשות לערער.

עיינתי בבקשה שהוגשה ביום 5.8.2018 מטעם המבקש, ובו הוא מציין כי בהליך אחר קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים עתירה ובה טענות דומות לאלה שהעלה בהליך הנוכחי. עוד עיינתי בתגובת המשיב, לפיה המבקש הועבר זה מכבר לתא אחר ולפיכך בקשתו התייתרה. מן הטעמים האמורים לעיל, דין הבקשה להידחות על הסף מבלי שיש צורך להתייחס לטענות אחרונות אלה.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.