פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
4472/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
דסה טקלה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד בעת"א 21002-06-14 שניתנה ביום 19.6.2014 על ידי כבוד
השופטת מ' ברנט
בשם המבקש:
עו"ד אייל שמולביץ
החלטה
1.
מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת מ' ברנט ) מיום 19.6.2014, אשר דחה את עתירת המבקש – שהינו אסיר – להרשות לו להשתתף בחתונת אחותו.
המבקש נידון לתקופת מאסר של 3 שנים ועשרה חודשים בגין הפרת הוראה חוקית, פציעה כשהעבריין מזוין, פציעה וביטול שחרור על תנאי. זהו מאסרו השני של המבקש, כשבעברו ריצה תקופת מאסר בגין עבירות מין.
המבקש פנה אל המשיב בבקשה לאפשר לו לצאת לחתונת אחותו שעתידה להתקיים ביום 26.6.2014. משנדחתה בקשתו, הוא עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחררו לחתונה. בתגובת המשיב לעתירה, שצורפה כנספח ב לבקשת רשות הערעור שבפניי, נטען כי המבקש מסווג כעבריין מין. בשל כך, לא ניתן לאשר את יציאתו לחתונה אלא לאחר קבלת חוות דעת מסוכנות לפי חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006. עוד ציין המשיב בתגובתו כי סד הזמנים לא יאפשר לו לגבש עמדה על יסוד חוות דעת כאמור, ואולם הוסיף וביקש מבית המשפט קמא לאפשר לו למצות את בדיקותיו בקשר עם המבקש. מעיון בחומר עולה, כי בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי טען ב"כ המשיב כי על אף האמור, בסד הזמנים הקצר, ימים בודדים, וכאשר מועד החתונה היה ידוע מראש, לא יעלה בידו לגבש עמדה המסתמכת על עמדת גורמי מב"ן לעניין מסוכנות המבקש.
2.
בית המשפט המחוזי דחה את העתירה לאחר שציין כי המבקש מרצה עונש מאסר בגין הפרת הוראה חוקית, והעבירות שבוצעו על ידו בוצעו עת היה אסיר ברישיון. בית המשפט המחוזי קבע כי משאין בידי המשיב חוות דעת אודות מסוכנותו של המבקש, ובהצטרף לטעמים האחרים, לא מצא כי נפלה שגגה בהחלטת המשיב המצדיקה את התערבות בית המשפט. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי, שהוגשה אתמול, ה-24.6.2014.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את עתירתו, וזאת בשל
הנימוקים הבאים: מאז שנגזר דינו הוא עובד ללא דופי במפעלי בית הכלא; מטענות המשיב עולה כי היה סיכוי גבוה יחסית כי במידה והייתה מתקבלת חוות דעת מב"ן חיובית בעניין המבקש, לא הייתה התנגדות לחופשה; בית המשפט המחוזי דחה את העתירה רק מהנימוק של ביצוע עבירה בתקופת הרישיון, והדבר מצביע על קיומה של שאלה משפטית שלא נדונה בעבר והמצדיקה מתן רשות ערעור. עוד טוען המבקש כי בהחלטת בית המשפט קמא יש משום אפליה, שכן במקרים אחרים ואף חמורים יותר שוחררו אסירים לחופשה. לבסוף מציין המבקש כי יציאתו לחתונה ככל שתאושר תהיה בפיקוח צמוד והדוק של ערבים ראויים ונורמטיביים.
5.
דין הבקשה להידחות. מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, כי עמדת המשיב הינה שבסד הזמנים הקצר שנוצר לא יעלה בידו לגבש עמדה המתבססת על חוו"ד מסוכנות של גורמי מב"ן. זאת, גם אם חוו"ד כאמור יכולה הייתה להתקבל עד למועד החתונה, ה-26.6.2014. לכך יש להוסיף – וזה העיקר – כי מועד החתונה היה ידוע למבקש, יש להניח, זמן ממשי מראש. חרף זאת, המבקש לא הציג כל טעם סביר מדוע התמהמה בהגשת הבקשה למשיב. בנוסף, אין וודאות כי חוות הדעת מגורמי מב"ן, לו הייתה מתקבלת בזמן באופן המאפשר למשיב לגבש עמדה בהתבסס עליה, הייתה אכן מובילה להיעתרות לבקשת המבקש לצאת לחתונת אחותו. מעיון בהחלטת בית המשפט קמא עולה עוד כי בחן את עתירתו של המבקש לצאת לחתונת אחותו בנפרד מעתירתו הזהה של אחיו, השוהה במאסר אף הוא, ואין בסיס לקבוע כי נסיבותיו של אחיו של המבקש השפיעו, כטענת האחרון, על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר
התייחסה לחומר שהוצג בפניו ונומקה כדבעי.
6.
על רקע האמור, נראה שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה בנסיבות הקונקרטיות ועל סמך החומר המודיעיני כפי שהוצג בפניו, אין מקום להיעתר לבקשה. אכן, ניתן להבין את רצונו של המבקש להשתתף בשמחת אחותו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן האינטרס הציבורי בדבר בחינת הסיכון בשחרור הזמני של אסיר, וזאת במיוחד כשהאסיר – הוא המבקש – אחראי למצב של העדר היכולת לבצע בחינה כאמור בשל המועד בו הגיש את בקשתו.
7.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז בסיוון התשע"ד (25.6.2014).
ש ו פ ט