רע"ב 461/11 חגי עמיר נ. משטרת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע מיום 2.1.2011 (עת"א 27668-08-10, כב' השופט ש' פרידלנדר ), במסגרתו נדחתה עתירת המבקש כנגד שירות בתי הסוהר.

המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש כי זה יורה לשירות בתי הסוהר לספק לאסירים לוחות עץ לחציצה בין המזרנים לדרגשי הברזל עליהם הם מונחים, מן הטעם שהברזל גורם ללחות במזרנים וזו בתורה גורמת למחלות פרקים בקרב האסירים. עמדת המשיב הייתה כי יש לדחות את העתירה שכן, על פי הבירור העובדתי והרפואי שערך בעקבותיה, אין עילה רפואית מוכרת המחייבת בידוד בין דרגשי הברזל למזרנים, אין קשר סיבתי רפואי בין לחות למחלות פרקים ובעיקר – נמצא, כי כלל אין לחות במזרני האסירים, לרבות מזרנו של המבקש. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב וקבע כי לא עלה בידו של המבקש לבסס לכאורה את עתירתו. הוער, כי האפשרות לעיון מחדש בפסק הדין תהא פתוחה בפני המבקש (ואסירים אחרים), ככל שיעלה בידם לבסס לכאורה את הטענה שביסוד העתירה.

מכאן העתירה שלפניי.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא משדחה את עתירתו מן הטעם שזו לא בוססה כדבעי. לטענתו, אין לצפות ממנו – אסיר המרצה את עונשו – כי יוכל לספק חוות דעת רפואית לבית המשפט. על בית המשפט היה להורות, כבקשתו, על עריכתה של חוות דעת רפואית חיצונית לזו של שירות בתי הסוהר ולפעול בעצמו לבירור הסוגיה. שגה, לטענתו, בית המשפט משבחר להסתמך על עמדת המשיב לבדה. עוד הוא טוען, כי בבתי כלא אחרים ישנם אגפים בהם לוחות העץ מסופקים בשל הבעיה לה הוא טוען, כי המזרנים נרטבים כתוצאה מהלחות, וכי על סמך שיחות שניהל עם אסירים עולה כי הדבר גורם לדלקות פרקים המופיעות בעונת החורף.

המשיב מצידו, מתנגד לבקשה. לטענתו, טענות המבקש – שלא הועלו בפני גורמי הרפואה אצל המשיב עובר להגשת העתירה – הינן טענות בעלמא הנעדרות כל ביסוס עובדתי ומנוגדות לבדיקות שערך. עוד הוא מציין, כי בתשובתו לעתירה לבית המשפט המחוזי הוער כי למבקש סופק מזרן נוסף, ואולם זה בחר שלא לעשות בו שימוש.

דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי כי נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. כידוע, בית משפט הדן בעתירת אסיר לא ישים עצמו בנעליה של הרשות המבצעת אשר כנגדה מופנית העתירה, ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה. בית המשפט מופקד על בחינת סבירות ההחלטה ותקינותה המנהלית ולא על בחינת תבונתה (ראו למשל: ע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי פ"ד מז(3) 802, 804 (1993); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי פ"ד פ"ד נב(2) 743, 747 (1998)). במקרה זה, המשיב הראה לבית המשפט כי ערך בדיקות מתאימות, שקל את כלל השיקולים הצריכים לעניין ואיזן ביניהם כראוי. מנגד, המבקש לא הביא כל ראייה (כגון תצהירים או עדויות מפיהם של אסירים נוספים) היכולה לסתור את העולה מבדיקות המשיב או למצער לבסס לכאורה את השערתו בדבר ההשלכות הרפואיות של אי סיפוק הקרשים. הנה כי כן, צדק בית המשפט קמא בדחותו את העתירה ובקובעו כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המשיב, ולא נמצאה לי כל עילה להתערב בהחלטתו, ולא כל שכן למתן רשות ערעור לבית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.