פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
474/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
איסמעיל וואי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעע"א
1931/06,
שניתן על ידי כבוד השופטת
נגה אהד
בשם המבקש:
עו"ד סמדר בן נתן
החלטה
1.
המבקש הינו אסיר ביטחוני השוהה כיום בכלא השרון באגף בטחוני לאחר שהורשע בעבירות של ניסיון רצח, נשיאת נשק, ניסיון חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נוספות שבגינן נגזר לו עונש של 13 שנות מאסר וכן שנתיים מאסר על-תנאי.
2.
בעתירת אסיר שהגיש המבקש לבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, הוא עתר להעברתו ל"אגף מעורב", וכי יקבל היתר לקיום שיחות עם בני משפחתו. בית-המשפט דחה את בקשתו, אף שבחוות-דעת מטעם שב"כ נאמר כי "לעת הזו אין ברשותנו מידע שיש בו כדי לבסס התנגדות מטעמים ביטחוניים לבקשה נשוא העתירה". בית-המשפט נימק את פסיקתו באלה:
"העברת העותר, כמבוקש בעתירה, הינה בשיקול-דעת. העובדה כי העותר עונה לשני הקריטריונים, אינה מחייבת העברתו לאגף המבוקש.
הסדר הציבורי והשמירה עליו, נתונים לשלטונות הכלא ולהם בלבד. השב"כ אינו מופקד על הסדר בכלא. שאלה זו גם איננה מעניינוֹ.
חשש שלטונות הכלא במקרה זה, הינו כי העברת העותר לאגף המבוקש עשויה לגרום להקצנה בקרב אסירים פליליים (מוסלמים) בשל נגישותו לאסירים פליליים, לפריבילגיות הניתנות להם, ועלולה לסחוף אסירים אחרים להקצנה".
3.
בהליך שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי. המבקש טוען כי נוכח חוות-דעתו של שב"כ, ולאור העובדה כי אינו נמנה על שורותיו של ארגון עוין, יש לאפשר את החזקתו ב"אגף מעורב", וכן להתיר לו לקיים שיחות עם בני משפחתו, וזאת מכוח סעיף 1ג' לפקודת הנציבות מס' 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: "הפקודה"):
"[...] ניתן לאשר כליאתו של אסיר בטחוני, שלא בנפרד מאסירים פליליים וכן ניתן להימנע מלהטיל עליו מגבלות כאמור בס"ק ב' באופן מלא או חלקי או בתנאים, אם נתקיימו לגביו שני התנאים הבאים:
1.מדובר באסיר שלא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה [...]
2.ניתנה חוות דעת שב"כ כי לא נשקפת כתוצאה מכליאתו שלא בנפרד ומאי הטלת מגבלות מיוחדות עליו, סכנה לפגיעה בבטחון המדינה".
המבקש טוען כי שב"כ הוא הגוף המקצועי המוסמך לחוות-דעה על סכנות לביטחון המדינה, ועל כן יש להעניק משקל רב להמלצתו. לדידו, על-אף שהמשיב זכאי לשקול שיקולים נוספים, כגון שיקולי שיבוץ ושמירת הסדר הציבורי בין כותלי בית-הכלא, המדובר הוא בשיקולים שוליים ומשניים לעומת שיקול המסוכנות. זאת ועוד, לטענת המשיב השיקולים הנוספים חייבים להתייחס לנתונים רלוונטיים למבקש עצמו, ולא להתבסס על חששות ערטילאיים. החשש של המשיב שהמבקש יפר את הסדר הציבורי – כך לטענתו – אינו מבוסס על נתונים אינדיבידואליים וספציפיים, אלא מקורו בחשש כללי מפני אסירים ביטחוניים מוסלמים באשר הם. בכך, טוען המבקש, כי המשיב מפלה בין אסירים ביטחוניים יהודיים לבין אסירים ביטחוניים מוסלמים.
המשיב סבור כי דינה של הבקשה להדחות, שכן ההחלטה בדבר הפרדתו והשמתו של המבקש באגף השמור לאסירים ביטחוניים – מוצדקת היא.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור ניתנת במשורה ורק במקום בו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו האישי של האסיר (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134). המקרה שבפני אינו מעורר שאלה מעין זו. אכן, כטענת המבקש, לחוות-דעתו של שב"כ ישנה חשיבות רבה בהחלטה אם להעביר אסיר ל"אגף מעורב", וזאת כיוון שחוות-דעת חיובית מהווה תנאי סף המקימה סמכות למשיב לשקול את העברת האסיר. עם זאת, מסכימים הצדדים כי הסמכות לשבץ אסיר ביטחוני באגף רגיל מסורה לשיקול-דעתו של המשיב, ומכאן המסקנה כי הפלוגתא שבין הצדדים אינה משפטית אלא עובדתית, לאמור, אם מאחורי שיקול המשיב בדבר שמירתו של הסדר הציבורי, קיימות עובדות המקימות חשש מוצדק או שמא מדובר בחשש בעלמא? המשיב הדגיש בתשובתו כי המבקש היה שותף פעיל בהפרות סדר ובשביתת רעב שהתרחשו בעבר בבית הכלא הקודם בו שהה. מכאן, ששיקולי המשיב היו מבוססים על עובדות הקשורות במבקש עצמו, וטענתו של האחרון לפיה אין המשיב מוכן בשום מקרה להפעיל את סמכותו לפי סעיף ג' לפקודה - אינה אלא טענת סרק.
אשר על-כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י' בניסן התשס"ז (29.03.07).
ש ו פ ט