רע"ב 4795/00 אורי סנדרוסי נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר של 6 שנים 7 חודשים ו16- יום בגין עבירות גניבה והתפרצות. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 2.7.96 ונכנס למסגרת שב"ס ביום 17.2.97. כשנתיים לאחר כניסתו לשב"ס (28.2.99) שובץ המבקש באגף שיקום בבית הסוהר "השרון".

עם כניסתם לאגף השיקום, מחוייבים האסירים בכללי התנהגות אשר יש בהם כדי לסייע בהשגת יעדי השיקום. בין היתר, הם מתחייבים לאי צריכת סמים, אי שתיית משקאות אלכוהוליים, שמירה על קשר קבוע עם עובד סוציאלי וכן התחייבויות נוספות. שמירה על כללי התנהגות אלה מהווה תנאי להשארותם של האסירים באגף. האסירים מוזהרים באופן אישי בעניין זה וחותמים על תקנון בו הם מתחייבים לשמור על הכללים האמורים (כל כלל בנפרד). כמו כן, מציין התקנון במפורש, כי אי שמירה על אחד התנאים שבו יביא להרחקת האסיר מאגף השיקום. המבקש חתם על תקנון שיקום כזה.

המבקש הודה שהוא הפר אחת מהתחייבויותיו, בכך ששתה משקה חריף בזמן העבודה. הוא גם הודה ששתה אלכוהול במהלך חופשותיו. מכאן, שבכל מקרה אין מדובר במעידה חד פעמית של המבקש.

ביום 6.6.00 דנה ועדת השיקום בעניינו של המבקש. הועדה החליטה, כי לאור התנהגותו של המבקש והפרת תנאי השיקום עליהם חתם, אין הוא ראוי לאמון המערכת ואין להשאירו במסגרת אגף השיקום. לפיכך הודח המבקש מאגף השיקום, והוא שובץ באגף 6, שהינו אגף נקי מסמים.

2.בגין העברתו מאגף השיקום הגיש המבקש עתירת אסירים לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (עע"א 1682/00), כנגד החלטת המשיב בעניינו. לאחר דיון שהתקיים בנוכחות באי כוח הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בהחלטתו קבע, בין היתר:

"...

השאלה שעלי להידרש לה הינה, איפוא, אם החלטת הועדה הינה בגדר הסבירות. מהחלטתה של ועדת השיקום עולה, כי לאור הודאתו של העותר כי שתה אלכוהול בזמן העבודה והודה בשימוש באלכוהול בזמן החופשה, החליטה הועדה כי הוא אינו ראוי להשאר בועדת השיקום ועל כן הוא הודח ממנה. לשון אחר, הועדה מצאה כי העותר הפר את תנאי השיקום עליהם חתם ולהם התחייב. בנסיבות אלה, שיקוליה של הועדה שלא להמשיך בתהליך השיקום לאור הפרתם של התנאים עומדים במבחן הסבירות ואין אפשרות להעתר להם.

בשולי החלטתי אציין, כי באת כוח המשיב טענה בפני כי העותר מצוי באגף נקי מסמים, וכי ועדת השיקום תבחן את האפשרות להחזירו לתהליך שיקום לאור התנהגותו בעוד זמן מה. הצהרתה זו מקובלת עליי ויש בה כדי להשיב לטענות באת כוח העותר בכל הנוגע לקטיעת תהליך היגמלותו של העותר מסמים ולהמשך שיקומו.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה".

על החלטה זו הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפני.

3.נוכח השתלשלות הארועים כמצויין לעיל, אין עילה להתערב בהחלטת המשיב, וממילא אין ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. נוכח האמור בסיפא של החלטת בית המשפט המחוזי, יתמיד נא המבקש בהתנהגותו הטובה, שאז יש סיכוי להחזרתו למסגרת שיקומית.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.