פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"ב
4862/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש:
ארחימה
אמגד
נגד
המשיב
ה :
ועדת השחרורים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית ה
משפט
המחוזי
בבאר-שבע מיום 25.6.97 בע"ש 2435/97,
שניתנה
על ידי כבוד הנשיא א. לרון והשופטים:
י.
פלפל, נ. הנדל
בשם
המבקש: בעצמו
בשם
המשיבה: עו"ד דינה זילבר
החלטה
המבקש הורשע בעבירות בטחוניות, עבירות נגד הסדר הציבורי, חברות בהתאגדות בלתי חוקית וקשר לביצוע פשע. בגין עבירות אלה נידון המבקש לתקופת מאסר של חמש שנים בפועל וכן חמש שנים על תנאי למשך שלוש שנים. המבקש כלוא בכלא אשל וצפוי להשתחרר מהכלא ב12.1.99-. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על החלטת ועדת השחרורים שלא להעניק לו שחרור מוקדם (ע"ש 2435/97). ביום 25.6.97 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א. לרון, והשופטים י. פלפל ונ. הנדל) את הערעור, בין היתר על סמך חוות הדעת של גורמי הבטחון וחומרת העבירה.
מונחת בפני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשתו, טוען המבקש כי הוא מתחרט על מעשיו וכי לאור מצבו המשפחתי והנפשי הקשה ראוי לשחררו. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי:
"במסגרת תפקידו של בית המשפט בדונו בעתירות כנגד החלטות ועדת השחרורים, עליו לבחון, אם פעלה הוועדה במסגרת סמכותה, ואם בשיקוליה לא דבק פסול, או שמא נפגמה החלטתה בשל פגם רציני בנוהל הדיון שלפניה" (רע"ב 6/82 ועדת השחרורים נ' צ'רלי בן שטרית פ"ד ל"ז (1) 393).
אכן, בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעת ועדת השחרורים בשיקול דעתו. השיקולים שעמדו כנגד עיניה של ועדת השחרורים במקרה שלפנינו היו בחינת התנהגותו של המבקש בעבר וחומרת העבירות בהן הורשע, וכן חוות הדעת של גורמי הבטחון הקובעת כי המבקש חבר עדיין בארגון החמאס וכי שחרורו המוקדם מהווה סיכון של ממש. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הוועדה. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתם של ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי. לפיכך הבקשה לרשות ערעור נדחית.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ו באלול התשנ"ז
(17.9.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97048620.
A03
/דז/