רע"ב 4882/18איתן חייא נ. שב"ס

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.6.2018 בעת"א 39603-03-18 (השופטת ק' רג'יניאנו ), בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו לקיים ביקורים פתוחים עם בת-זוגו.

2.

המבקש מרצה עונש של 12 שנות מאסר החל מיום 17.3.2014, לאחר שהורשע בעבירות של הלבנת הון, עבירות אלימות, עבירות רכוש ועבירות מס. זהו מאסרו השלישי של המבקש, אשר מסווג לקטגוריה א' ומוחזק בהפרדת יחיד החל מיום 24.4.2014. ביום 19.3.2018 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו לקיים ביקורים פתוחים עם בת-זוגו. בתגובתו לעתירה טען המשיב, כי על-פי עמדת גורמי המודיעין "מניעת ביקורים וטלפונים בעניינו של העותר היא הכרחית וחיונית לשמירה על שלום הציבור וכי קיימת מסוכנות בהרחבת מגעיו עם אחרים בהיותו מחולל פשיעה, ומשכך יש להצר את צעדיו [...] העותר מקבל ביקורים סגורים ופתוחים של אימו וילדיו הקטינים ובשים לב למידע הרב בעניינו ההחלטה הינה מידתית וסבירה" (פסקה 3 לפסק הדין). ביום 9.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, וקבע כדלקמן:

"החלטות מעין אלו נתונות לשיקול דעתו המקצועי של שב"ס ובהמ"ש לא יכנס בנעליו ולא יתערב בשיקוליו המקצועיים אלא אם מצא כי נפל פגם מהותי בהחלטה. לכתב התשובה צורפו חוות דעת גלויות של גורמי מודיעין בשב"ס ובמשטרה, מהן עולה כי העותר מסוכן לשלום הציבור ומתן הפריבילגיה לעותר עלולה למנף פעילותו הפלילית ולסייע בידו להעביר מסרים בדרכים שונות מתוך הכלא והוא אינו בוחל בשום אמצעי ופעילותו הפלילית נמשכת ללא הפסק מבין כותלי הכלא. חוות הדעת נתמכות במידע מודיעיני שהוצג לעיוני. המידע מתייחס לקשרים עם עבריינים, העברת מסרים, סכסוכים, חשד לכוונות שליליות, חשד לכוונות פגיעה באחר ועקיפת מגבלות הטלפון" (פסקה 7 לפסק הדין).

3.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, לקבל את הערעור ולאפשר למבקש לקיים ביקורים פתוחים עם בת-זוגו. לטענת המבקש, אין בידי המשיב מידעים שליליים המתייחסים באופן קונקרטי לקיום ביקורים פתוחים עם בת-זוגו, כי אם מידע כללי ממנו הוא למד על סכנה הנשקפת מעריכת ביקורים פתוחים. לאמיתו של דבר, טוען המבקש, המשיב חושש כי ביקורים פתוחים יהוו חוליה ראשונה בשרשרת, שלאחריה יתבקשו גם ביקורי התייחדות; חשש זה מפיג המשיב באמצעות "שלילה גורפת של כל הפריבילגיות למבקש ובראשון שלילת ביקורים פתוחים עם זוגתו" (פסקה 26 לבקשה). לטענת המבקש, חששו של המשיב אינו אלא חשש בעלמא, והא ראיה: בעבר לא זכה המבקש לביקורים כלל, ובעקבות עתירה שהגיש הוחלט לאפשר לו לקיים ביקורים סגורים עם בת-זוגו, שהתקיימו עד כה בצורה 'טובה ומכבדת' ולא נוצלו על-ידו לרעה. בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו על משך הזמן שבו נתון המבקש תחת מגבלות קשות, ועל ההשפעה הנודעת למגבלות אלו עליו ועל בני משפחתו. מכל מקום, גם בהנחה שהמידע המודיעיני מלמד על קיומה של מסוכנות, הרי שניתן לאיינה באמצעות פיקוח מטעם המשיב. לטענת המבקש, עניינו מעורר סוגיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית, שכן החזקתו בתנאים קשים ומגבילים מחייבת איזון אינטרסים שונה לעומת בקשות דומות של אסירים אשר אינם מוחזקים בהפרדה, מתוך הבנה שבמצבים אלו ביקורים פתוחים אינם בגדר 'פריבילגיה'.

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתגובת המשיב. ביום 10.1.2018 נדחתה על-ידי בית משפט זה בקשה זהה שהגיש המבקש (רע"ב 9410/17) – על הסף ולגופה, הן בשל העובדה שהיא אינה מעוררת שאלת בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, הן בשל העובדה שההחלטה שלא לאפשר למבקש לקיים ביקורים פתוחים עם בת-זוגו מבוססת כדבעי על חומר מודיעיני רב. המבקש מתעלם מהחלטה זו בבקשה דנן, ואינו מסביר מה נשתנה בששת החודשים שחלפו, באופן המצדיק לשנות ממנה. משאלו הם פני הדברים, אין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהחלטת המשיב.

5.

הבקשה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.